|
|
עמוד:7
בשתי חזיתות פרעות תרפ"ט ( 1929 ) היוו פרשת דרכים בתולדות הציונות . היישוב העברי נחרד משאננותו , ובפעם הראשונה מאז נכון בארץ השלטון הבריטי החל הספק מכרסם בלב רבים , שמא אין החלום הציוני ניתן להגשמה במשטר המאנדאט . המינהל הבריטי , ששרץ פקידים אנטישמיים ואנטי ציוניים לרוב , נתרשל בדיכוי המהומות וביקש בתוך כך לשוות להתפרעות הערבית צביון של מאבק בין שני לאומים לזכויות ריבונות . מתוך שהוריש סר הרברט סמואל בסיום תקופת כהונתו כנציב עליון מסורת של משטר רופס , "ליבראלי , " נתחוור , שהפקידות הקולוניאלית בארץ תימנע מלכוף על האוכלוסייה הערבית ה"מתמרדת" את הפתרון הציוני השנוא עליה , חרף ההתחייבויות החגיגיות שנטלה על עצמה ממשלת לונדון על פי הצהרת באלפור וכתב המאנדאט . בשלהי דצמבר 1929 יצא ז'בוטינסקי למסע הרצאות באירופה , ומאז שוב לא התירו לו השלטונות הבריטיים לחזור לארץ . עד סוף ימיו הוא נאלץ איפוא להשקיף על המתרחש בארץ מרחוק , ותכניתו להשתקע בארץ הושמה ? לאל . אף הוא היה שרוי בדיכאון לנוכח ההתפתחות המדינית , והוא אכן היטיב להבין לרוח חברי מפלגתו מן הזרם ה"מאכסימאליסטי , " שהחלו לכנות את המינהל בארץ בשם "ממשלת חברון , " על משקל הכינוי "ממשלת קישינוב" ברוסיה הצארית של ראשית המאה . אף הוא היה סבור , כי הגיעה השעה לבדוק מחדש את היחס לאנגליה . במאמר , שכתב באוקטובר , 1929 קבע ברורות , שאילו הסכימה אמריקה לקבל לידיה את ניהול המאנדאט , היו המוני הציונים מברכים על כר . האמת ניתנה להיאמר , כי בלבו של ל'בוטינסקי טרם נתערערה האמונה בזהות האינטרסים של בריטניה עם אלה של הציונות , והוא היה עדיין משוכנע כי בהפעלת לחץ מדיני ראוי לשמו עוד ניתן להחזיר את ממשלת לונדון אל המסלול הציוני ; ועם זאת לא נתיירא כלל גם מעצם הרעיון שיום אחד יהא , אולי , צורך לשנות את האוריינטאציה . זה מכבר הרגיש הוא בעייפותה של אנגליה , באבדן
|
|