|
|
עמוד:56
7 מאבקים בזירה הציונית כוחו של הרביזיוניזם גבר והלך ברחוב היהודי , ביחוד כפולין , ארץ המצוקה המובהקת . קצרה רוחו של הנוער היהודי לנוכח הציפיות של "יום קטנות" בציונות , ולהט האידיאל שפעם בנפשו לא יכול להשלים עם "פתרונות-הטלאי" שהוצעו . זיבוטינסקי עורר בהמוני בית-ישראל גלי התלהבות באמצעות מאמריו ונאומיו ; הוא "חרש" את "תחום המושב" היהודי על עריו ועיירותיו והביא את דבר-שליחותו לכמהי-הגאולה . לא היה תועמלן ציוני מסור ממנו ; את כל-כולו השקיע במאמץ שנועד לפקוח את עיני הרבים . יומם ולילה נע ונד בדרכים 1 בית-קבע לא היה לו בשום מקום , ועם זאת היה בן-בית בכל מקום , כי צרת העם בכל מקומות מושבותיו היתה קרובה ללבו . באותן השנים היתה ה"ביוגראפיה" שלו מסכת ארוכה ורצופה של רכבות ואניות . " אוייב הפועלים" בתוך כך , ככל שעלה כוח תנועתו , כן העמיקה השנאה אליו מצד יריביו ; הללו קראו את הכתובת ה"סטאטיסטית" הברורה על הקיר : האופוזיציה הרביזיוניסטית גוברת והולכת — בקונגרס ה15- כבר ייצגוה 10 צירים , ובקונגרס ה 21 — ( 1929 ) 16 צירים . לנוכח גידול מפתיע זה גמרה מפלגת הפועלים אומר לחסום בפני " המתפרצים' את הדרך . היריבות קיבלה צביון מובהק של להט מאבק לשלטון . כוחו של המחנה הציוני-סוציאליסטי נתמקד במידה רבה בחזית ארץ-ישראל . כאן תבעו לעצמם נציגיו את פירות ה"עשיה / ' ואכן , היה לאל ידם לנצל את הקרנות הציוניות , שנאספו מכלל ישראל , ובעיקר משכבות המעמד הבינוני . בתוקף שליטתם על הקופה ניתן להם , מטבע הדברים , ליהגות מפריבילגיות ולקפח את חלקם של מתנגדיהם . יתירה מזו : בשל מעמדם העדיף בארץ-ישראל באה לידס גם זכיה מן ה"הפקר , " שכן על-פי חוקת ההסתדרות הציונית נהנו המפלגות בארץ מכפל-נציגות בקונגרסים הציוניים . משנת 1925 ואילך נתפרדו דרכיהם של ז'בוטינסקי ותנועת הפועלים במחנה הציוני . ביסודו של דבר נשא המאבק ביניהם אופי אידיאולוגי . זיבוטינסקי שלל את ההיתפסות לרעיונות אוניברסאליים שיש בהם כדי להסיח את דעתו של הציוני מן העיקר : צרת עמנו מחייבת אותנו להצטמצם בד' אמות שלנו , ולהניח בשלב זה לזולתנו את החלומות על תיקון העולם כולו . משום כך ראה ז'בוטינסקי בנסיון לשלב יסודות סוציאליסטיים בתורת
|
|