|
|
עמוד:55
ב , 1930 הוא פסק שיש לעשות עם אנגליה את "הנסיון האחרון , " וטען , ש"עלולה להגיע שעה שבה תאבד לאנגליה כל זכות מוסרית להישאר בארץ-ישראל . " משנשאל להצביע על מדינת-תחליף — הוציא מכלל חשבון את איטליה הפאשיסטית » לא המשטר הזה ולא שליטו לא נראו לו , והדמוקרט שבו התקומם נגד כל הצעה למשא-ומתן בכיוון זה . תחת זה חשב על אפשרות הפקדתו של המאנדאט בידי ברית של כמה מדינות המעוניינות בהגירה יהודית מתחומן , או אף על מאנדאט ישיר של חבר-הלאומיס . בסופו של דבר לא הגיע זיבוטינסקי מעולם לכלל ניתוק-יחסים גמור עם בריטניה . במעמקי לבו היה הוא פרו-בריטי , אף שלא חסך ממעצמת המאנדאט את שכט-ביקורתו . הוא האמין שבעיקרו של דבר יש זהות אינטרסים בין שני השותפים ה"היסטוריים , " ומה שחשוב עוד יותר — אנגליה היא מדינה שאפשר להטרידה ולהילחם כה כדי לשכנעה בצדקתך ; נסיונו מימי מאבקו למען הגדוד היה שמור בלבו . האנגלי מכבד את יריבו , ו"בלב-לבו יושב בית-דין לערעורים פתוח לפני כל אלה שאינם חוששים לערער . " דעת-הקהל באנגליה היא מוסד של קבע — יסוד רגיש במסכת הממשל הדמוקרטי , וסופה שהיא נענית לדבר צדק . הגולה בשלהי דצמבר 1929 יצא זיבוטינסקי את הארץ לביקור קצר בארצות אירופה , אך שוב לא הותר לו לחזור אליה . השלטונות נעלו את השער כפניו בתואנה שישיבתו כה יש בה כדי לסכן את השלום בין שני חלקי האוכלוסיה , לעורר מדנים ולהסית את הנוער העברי למעשים קיצוניים . מובן , שהוא לא השלים עם הגזירה , הוקיע את רשעות השלטון בירושלים וטרח לבטלה . אך ללא הועיל . ברם , עד סוף ימיו הוסיף לראות עצמו אזרח של המדינה היהודית בדרך , ואשר על כן דחה כל הצעה להתאזרח באנגליה או בצרפת . הוא העדיף להחזיק בדרכון נאנסן ( דרכון זמני המעניק נתינות בין-לאומית לחסרי נתינות ) — סמל לארעיות ישיבתו בגולה . בלית ברירה השלים עם קיומו של "הר נבו" אישי שלו .
|
|