|
|
עמוד:38
וייצמן הוא דיפלומט גאוני , אבל את המצב המדיני שבארץ הוא אף פעם לא הבין ... ועתה הוא ממשיך את הפוליטיקה של העיוורון ומוליך אותנו לחורבן אחד גדול ... והדור הצעיר איהול והמפלגות , אשר המלחמה והמרי הם תפילתם שחרית וערבית ? אינני מבין אותם , אינני מבין את כולכם ורק צר לי , אשר באי-הבנתי זו משכתי אחרי לבית המאסר צעירים טובים אשר האמינו לי . " העניינים הלכו והסתבכו משהחליטו האסירים ( בניגוד לדעתו של ז'בוטינסקי , אך משהוחלט נכנע לדעת הרוב ) להכריז על שביתת-רעב ב 10 ביוני , אם עד אז לא יבוטל פסק-הדין נגדם , אך , בסופו של דבר , חזרו בהם האסירים מהכרזתם מתוך שנענו להפצרותיו של הרב קוק לבטל את החלטתם . בינתיים הציעו כמה מאנשי הגדוד העברי לשעבר וכמה תלמידי הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב לשחרר את זיבוטינסקי וחבריו מן הכלא בכוח , אך האסירים עצמם הניאו את הצעירים מביצוע תכניתם . החנינה וביטול פסק-הדין לבסוף נמצא פתרון למשבר בעקבות חילופי השלטון בירושלים ן ב 1 ביולי 1920 הוחלף הממשל הצבאי בממשל אזרחי , בראשותו של הרברט סמואל , הנציב העליון הראשון לארץ-ישראל . על דרך הפיוסין , לרגל פתיחתה של תקופה חדשה , הכריז סמואל , בנאומו בחיפה , ב 8 ביולי , על חנינה לכל אסירי המאורעות . יחסו של זיבוטינסקי לחנינה בתנאים אלה היה שלילי לגמרי ; לקבל חנינה משמע להודות בפשע ולהיות מוכתם בתור "רוצח , " "שודד" כל החיים . לכך לא הסכים בשום מחיר והיה בדעתו להוסיף לשבת בתאו במבצר עד שיצא משפטו לאור , אך אכפה עליו בקשת חבריו לבל ישים מכשול על דרך שחרורם , והוא נעתר להם . ואולם , מיד לשחרורו הודיע בפומבי שהוא ידרוש ביקורת משפטו , ואמנם , בהגיעו ללונדון כעבור שבועות מספר , פתח במערכה לזיכויו המלא ; הוא נתדפק על דלתות משרדי הממשלה , עד שעלו מאמציו יפה , וב 1921 בוטל פסק-דינו ופסק-דינם של חבריו לחלוטין , כאילו לא הובאו לבית-הדין מעולם . שנת 1920 היתה אחת השנים הסוערות ביותר בחיי ז'בוטינסקי , ובגופו למד פרק במסכת שחרור עמים י נתברר לו כי הדרך לגאולת העם ולהחזרת עטרת עצמאותו ליושנה מן ההכרח שתעבור דרך בית-הסוהר . זו דרכה של כל מהפכה ואלה . הם ציוויה , וזה יהא גס דינה של התנועה הציונית , שהיא מעצם טבעה תנועה מהפכנית .
|
|