|
|
עמוד:31
מכתב לגנרל אלנבי בינואר 1919 נתמנה זיבוטינסקי לקצין המדיני הראשי של "ועד הצירים" ( הגוף שקישר בין השלטונות למוסדות הציוניים , ( ומעמדתו זו ניסה לעצור את ההידרדרות של המפעל הציוני בראשית דרכו . הוא לא חסך את שבט-ביקורתו גם כלפי מדיניותו הפייסנית של ד"ר וייצמן ; הוא הצביע על הסכנה שביצירת תקדימים אנטי-ציוניים מצד השלטונות . הוא הברוין בכך שנעשה נסיון של ממש לערער את הבסיס להצהרת באלפור . באחד ממכתביו לד"ר וייצמן כתב ז'בוטינסקי : "לא השתתפתי בימי עלומי ביצירתה שי , הגנה עצמית כדי שאשב כעת בחיבוק-ידיים ואסתכל בשוויון-לפש בשעה שמתופפיס לתוך אוזני הערבים , כי יתכן להתפטר מאתנו אם רק יתנו לנו בעיטה חזקה למדי . " אין תימה איפוא , ש"נוקשותו" של ז'בוטינסקי לא נראתה להם לפקידים הבריטים בירושלים ; הס התלוננו באוזני וייצמן על היעדר '' גינוני-דיפלומאטיה" אצל הקצין המדיני הציוני , וכדי שלא להחריף את ה"המשבר" הדיח אותו וייצמן מתפקידו . ברם , לא איש כזיבוטינסקי יירתע , ומתוך שהציווי המקראי "לא תגורו מפני איש" היה תמיד נר לרגליו , עמד ושלר איגרת-אזהרה נועזת לגנרל אלנבי . הוא הציג עצמו בתור יוזם "גדי ד נהגי הפרדות" והגדודים העברים , והסביר את המניע לכתיבת מכתבו בכך , שלנגד עיניו הוא רואה כיצד עבודתו שלו הולכת ומתופצת לרסיסים "תחת הנטל הכבד של אכזבה , יאוש , הבטחות מופרות ואנטישמיות , " שבה חדור המינהל הצבאי . הוא הצביע לפניו על הדעה הרווחת שלפיה " הנך אוייב לציונות בכלל וללגיון העברי בפרט , " ובתוך כך הביע זיבוטינסקי את תקוותו כי עוד ניתן לעצור אר : התהליך המאיים " לשבש את הידידות האנגלית-יהודית בכל העולם לעולמי עד . " הוא ביקש ממנו לקבלו לראיון אישי והפקיד את מכתבו "לרגשי אבירותך . " תשובתו של אלנבי לא איחרה לבוא ; כעבור ימים אחדים ( באוגוסט ( 1919 פוטר ז'בוטינסקי מן הצבא ! חשיבות מיוחדת היתה נודעת לגדוד העברי בתקופת הדמדומים של המשטר הצבאי בארץ-ישראל , ערב כינונו של המשטר האזרחי , בראשותו של הרברט סמואל . במחנה הערבי החלה ניכרת ההתעוררות של התסיסה הלאומית , במידה רבה בסיועה של הפקידות הבריטית האנטי-ציונית . ז'בוטינסקי ידע , כי כל עוד חונים אנשי הגדוד בארץ מובטח בה השקט . ואכן , ב , 1920 משנשארו בה רק כ 400 איש מהגדוד , פרצו מאורעות ירושלים . צר היה לו לז'בוטינסקי לראות בחורבן מפעלו , אך קצרה ידו מהושיע ; בקיץ 1921 הקיץ הקץ על הגדוד .
|
|