|
|
עמוד:13
ממספר אנשים מומחים בתחומים שונים . פיול , לעומתו , הציע את "עקרון אחידות הפיקוד / האומר , שעובד צריך לקבל הוראות מממונה אחד ויחיד . למרות הבדלים אלה , רואים עדיין את האסכולות הקלאסיות כאוניוורסליות . משנות ה 50 ואילך , מתפתחת בארצות הברית התנועה למינהל משווה . בתחילה , הציבה תנועה זו בראש דאגותיה את שאלת אימוצם של עקרונות מינהל שעוצבו בארצות הברית ובארצות אחרות . בהמשך עבודתה , התמקדה התנועה בחיפוש מקור השונות שבין דפוסי הניהול והארגון בארצות השונות . סקר הספרות שעשה שולהמר מגלה , כי מעטים עסקו בשאלת "תלות התרבות" של המחשבה המינהלית , אך בשאלת העשייה המינהלית קיימות סברות רבות " . הטענה המחקרית הראשונה , הידועה בספרות כ"תיזת התיעוש , " גורסת , כי השוני בעשייה הניהולית בין מדינה למדינה נעוץ ברמת התיעוש . במילים אחרות , לא הגורם התרבותי ( נורמות וערכים של החברה ) הוא המסביר את השונות , אלא רמת התיעוש של המדינה " . לדידם של הרביסון ומיירס , תלויה הקדמה התעשייתית בניהול , שהוא משאב ככל משאב כלכלי אחר ונחוץ לצמיחה ולפיתוח כלכלי . נמצא , שמשאב זה תורם תרומה נכבדה לפיתוחן של המדינות המתועשות , ומשום כך נמצא , שדפוסי הניהול ומקורות הסמכות יהיו דומים זה לזה בארצות המתועשות , אך שונים מדפוסי הניהול בארצות הבלתי מתועשות . בחברות המפותחות נהיה עדים לדפוסי ניהול החוקתיים ודמוקרטיים שמקורם בסמכות הידע , ואילו בחברות המתפתחות יהיו דפוסי הניהול סמכותיים או אבהיים , ומקורם יהיה בסמכות המסורתית או הפוליטית . במילים אחרות , הבדלים בדפוסי ניהול בחברה התעשייתית יהיו נעוצים בתלויות סוציואקונומיות ולא בתלויות תרבותיות . תיזה שנייה מוצאת ביטוי בעבודותיהם של פרמר ורישמן , " שטענו , כי השוני בין הארצות בדפוסי הניהול והארגון אינו ברמה התיאורטית , המושגית , אלא ברמה הביצועית , שכן , עקרונות מינהל תקפים בכל מקום . יעילות כלכלית היא פונקציה של ניהול יעיל אך ניהול יעיל תלוי באילוצים הסביבתיים שבהם הוא פועל , שהרי אחרת , לא ניתן להבין מדוע אותר מנהל מצליח בצורה שונה בסביבות שונות . האילוצים יכולים להיות כלכליים , כגון מחסור במשאבים זמינים , או חברתיים , ויכללו עמדות חיוביות או שליליות כלפי ניהול ושימוש בטכניקות רציונליות לפתרון בעיות חברתיות . האילוצים יכולים להיות תלויים בשוני ברמת ההשכלה של האוכלוסייה או לנבוע מהמבנה הפוליטי של המדינה . גישתם של פרמר ורישמן נקראת בספרות "התיזה האקולוגית . " התיזה השלישית , הקרויה ההתנהגותית , שונה מקודמותיה בכך שהיא תולה את השוני בדפוסי הניהול והארגון לא בגורמים סוציואקונומיים , כטענת הרביסון ומיירס , ולא בגורמים אקולוגיים , כטענת פרמר ורישמן , אלא בפילוסופיה הניהולית של המפעל הקטן . לכל מפעל יש תרבות ניהולית משלו . להנהלה ולעובדים יש עמדות , נורמות וערכים , ואלה מכתיבים להם את התנהגותם " .
|
|