|
|
עמוד:11
הקדמה למהדורה האנגלית החדשה ( 2004 ) בדצמבר 1914 עזב תומאס מאסאריק , לימים נשיאה הראשון של צ'כוסלובקיה , את אוסטרו הונגריה בדרכו לשווייץ , לאחר שהשתכנע שלא תיתכן הגדרה עצמית צ'כית תחת שלטון בית האבסבורג . תחילה מאנגליה , ואחרי כן מארצות הברית , ניהל מאסאריק תעמולה למען עצמאותה של צ'כוסלובקיה תוך כדי קשירת קשרים עם יוצאי צ'כיה וסלובקיה בארצות הברית , שפעלו נמרצות אצל הבית הלבן והקונגרס למען שחרורם הלאומי . משנכנסה אמריקה למלחמה העולמית הראשונה שקד מאסאריק לשכנע את ידידו וודרו וילסון שייתן לעמו מדינה דמוקרטית עצמאית . בהרבה מובנים היתה צ'כוסלוכקיה יציר כפיהם של גולים ובני פזורה שבמאי 1918 חתמו על הסכם פיטסבורג המפורסם כמסמך היסוד של מדינתם . ההיסטוריון אביאל רושוואלד כתב על מאסאריק שהוא " הדוגמה המובהקת ביותר להצלחתם של גולים בארצותיהם של בעלי הברית בימי המלחמה לדחוף אדם שלפני כן היה אמנם מכובד אך חסר אונים למדי ולהושיבו על כס השלטון" במולדתו . כיום , לאחר מאה שנים כמעט , אף ששלמות גבולותיה של עיראק וזכותם של בני עמה למשול בעצמם מובנות לכאורה מאליהן , תפקידם העתידי של גולים עיראקים ובני פזורה בעידן שלאחר צדאם חוסיין חייב לעמוד במבחן שוחק של נאמנות בקרב עיראקים וערבים , שרבים מהם טופלים על האמריקאים שהם פועלים מתוך כוונות אימפריאליסטיות . בוויכוח בשאלה מי רשאי לדבר בשם העם העיראקי ומי רשאי למשול בעיראק שלאחר צדאם , מקווים שבי הגולה להיות בשורה הקדמית של בניית האומה . אולם נוכח אי היציבות הכללית שלאחר נפילתו של צדאם , הבריתות המתחלפות מבית , ההתנגשויות בין קבוצות עדתיות ורגשי היריבות בין הנושאים נפשם אל השלטון , דרשו אנשי הפנים ואנשי החוץ כאחד עיון מחודש במחשבה ושידוד מערכות — הן בין שבי הגולה והן בין פטרוניהם האמריקאיים . לכן כשאנו חושבים על עתידה של עיראק ועל סיכויי הדמוקרטיה במזרח התיכון עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עיראקים משבי הגולה , דוגמת ראש הממשלה איאד עלאווי , הנשיא ע'אזי יאוויר ואחמד צ'לבי ( שעמד בראש הקונגרס הלאומי העיראקי [ INC ] שנתמך על ידי האמריקאים , ( מבשרים אוריינטציות פוליטיות חדשות שאולי תסייענה להציל את עמם ומדינתם .
|
|