|
|
עמוד:11
כל אחד משני המאמרים הבאים עוסק בהיבט מסוים של תמונת העבר המוצגת לתלמידים . אלי פודה , המתרכז בסכסוך הישראלי-הערבי , מחלק את ההיסטוריה של ספרי הלימוד העוסקים בו לשלוש תקופות . התקופה הראשונה , תקופת ה"ילדות , " נמשכה מתחילת הנחת היסודות למערכת החינוך העברית ועד לשנת , 1967 ובה נע היחס לערבים בין התעלמות לבין תיאור באמצעות סטריאוטיפים שליליים , כאשר הסכסוך מצטייר באופן בלעדי מבעד ל"משקפיים" ציוניים . התקופה השנייה , תקופת ה"התבגרות , " נמשכה משנת 1967 עד שנת , 1984 ובה חלו שינויים אחדים שתרמו לגישה מאוזנת יותר בהוראת הסכסוך , אולם בסופו של דבר גם בה עוצבה התפיסה הדומיננטית דרך הפריזמה הציונית . בתקופה השלישית , תקופת ה"בגרות , " שהחלה באמצע שנות השמונים , פודה מאתר - בניגוד לדעתו של רז קרקוצקין - שינוי מהותי ביחס לערבים וביחס להסברת מקורות הסכסוך : אל הפריזמה הציונית היתוספה גם נקודת הראות הערבית , התיאורים הסטריאוטיפיים נעלמו כמעט לחלוטין , והעולם הערבי אינו מיוצג עוד בצורה מונוליתית כבעבר . יחד עם זה , ניכר עדיין שימוש רב בספרים מהתקופה הקודמת , ואלה החדשים נתונים במתקפות על ידי גורמים המבקשים להיצמד לנרטיב הציוני ה"קלםי . " שלמה פישר מסביר במאמרו את הבעייתיות בייצוג יהודי המזרח בספרי הלימוד , ותולה זאת בשימוש פשטני בתיאוריות של מודרניזציה שאינן מתאימות לניתוח הסיטואציה המורכבת של היהודים בצפון אפריקה . פישר מאתר שתי גישות לייצוג יהודי המזרח בספרי הלימוד . הגישה האחת , האופיינית לחינוך הממלכתי הדתי , מציגה את החברה היהודית בצפון אפריקה כחברה סטטית , " נטולת היסטוריה , " שהשינויים המעטים שהתחוללו בה נבעו מהשפעות חיצוניות . הוא מסביר את הימצאות הגישה הזו דווקא במגזר שבו יש רוב ליהודי המזרח בכך שהדבר משרת את נטייתם לראות בקהילות אלה את היהדות האותנטית שלא " התקלקלה" על ידי המודרניות . הגישה השנייה , האופיינית לספרי הלימוד של שנות התשעים במגזר הממלכתי , מתבוננת על יהודי המזרח דרך הפריזמה של תהליכי המודרניות שעברו על מערב אירופה וצפון אמריקה , ומתעלמת מן המאפיינים הייחודיים של מודרניזציה המתרחשת במסגרת תהליכים קולוניאליים המפרידים בין השליטים הזרים והנשלטים הילידים . שני המאמרים הבאים אינם עוסקים בסוגיות היסטוריות מסוימות , כי אם בשני מגזרים חינוכיים ובאופן שבו הם מציגים את העבר - של עצמם ושל הזולת . ישראל ברטל שואל במאמרו אם יש ייחוד בהיסטוריה של העם היהודי כפי שהיא משתקפת בספרי הלימוד המקובלים במגזר הממלכתי הדתי . תשובתו היא כי למרות האופי הדתי המובהק של חלק ממטרותיה של הוראת ההיסטוריה במגזר זה , קיים דמיון רב בין תוכני הספרים של המגזר הממלכתי הדתי ושל המגזר
|
|