|
|
עמוד:13
התוצאה הפרדוכסלית היא , אפוא , שבשם החינוך המפתח את הפרט נאלץ היחיד , ולו גם כדרכים סוגסטיביות ולא כפייתיות בעיקרן , לשאוף להישגים לימודיים הנחשבים למבטיחים יותר , שעה שהחברה איננה מקבלת יחידים שהוכשרו כראוי לסיפוק צרכיה . כופים את היחיד עד שיאמר רוצה אני בהישגים הנחשבים באילוצים מבחינת "ההכנה לחיים , " וכופים את החברה שתסתפק בתעודה פורמלית על הכשרה שאינה הולמת , וגם שתציע תגמולים מתאימים לתעודה ולא לתפקיד , אף על פי שהתכלית המוצהרת היא : אישיות יצירתית , חופשית , הנענית מתוך שכלולה לצרכי הכלל . הפרדוכס הזה מתבלט יותר ויותר ככל שמתקדמים בשלבי החינוך . זאת משום שהניגוד בין שתי התכליות מתגלה מן השלב שממנו ואילך נתבעה דרגה של התמחות בידע ובמיומנות לשם עשייה . אין להתפלא על כך שגן הילדים הוא הישגו המובהק ביותר של החינוך החדש , ואילו האוניברסיטה - כישלונו המובהק ביותר . גן הילדים היה למסגרת חיים בשביל הילד , מסגרת מפתחת ומכינה לקראת השלבים הבאים , ואילו האוניברסיטה היא השלב הגבוה והיוקרתי של ההכשרה המתמחה , ולכן יוקרתה מירבית . אבל רק לגבי מעטים מבוגריה , המצטיינים שביניהם , מעידה תעודתם שהוכשרו למלא את התפקידים הממשיים המצפים להם , ורק לגבי מעטים מבוגריה החינוך האוניברסיטאי הוא פיתוח עצמיותם ויכולתם ליצור . לגבי הרוב אין התעודה מעידה אלא שעברו חינוך אוניברסיטאי , נבחנו וקיבלו תעודה . והציבור נדרש לפרוע את שטר התעודה כגמול ליחיד שהשתדל בהשגתה ... מתח פנימי זה בין שתי התכליות מתגלה בדרגות שונות גם בכיתות העליונות של בית הספר העממי , וכמובן בבית הספר התיכון . נכיר זאת ביחס שנתהווה בין תחומי הפעילות שבית הספר מופקד עליהם . ראשית , היחס בין חינוך להוראה ; שנית , היחס בין מקצועות המכונים " ריאליסטיים" למקצועות המכונים "הומניסטיים" בהוראה ; ולבסוף ביחס שבין מקצועות המכונים "כלליים" למקצועות המכונים "יהודיים" בהוראה המכונה "הומניסטית . " המצב הנראה רצוי על דעת המנהיגות המופקדת על החינוך הוא שההוראה תהיה אחד ממרכיבי הפעילות החינוכית , שהמקצועות המכונים "ריאליסטיים" יהיו מרכיב חשוב של תפיסת הוראה הומניסטית , ואילו המקצועות היהודיים יהיו מוקד מגבש
|
|