|
|
עמוד:13
עליית היבולים לבין הגדלת השטח הזרוע חיטה . החל משנות ה , 60 לאחר הכנסת הזנים עתירי היבול , גדלה כמות החיטה המיוצרת פי , 6 . 2 ואילו שטח המזרע גדל פי 2 בלבד . היבול הממוצע של החיטה בארץ עלה מ 05 ו ק " ג לדונם ב 1948 / 49 ( יבול חיטה אופייני לחקלאות המסורתית במזרח התיכון ) ל 324 ק " ג לדונם ב - 1983 יבול ממוצע העולה במידה ניכרת על זה של צפון אמריקה ( ו 24 ק"ג / ד ( ' ומתקרב לזה של מערב אירופה 393 ) ק " ג / ד . ( ' היבולים הממוצעים המקבילים באותה שנה בארצות אחרות באגן הים התיכון היו ( בק " ג לדונם : ( ירדן 09 ו , לבנון ו , 13 סוריה 25 ו , אלג'יר , 62 מרוקו , 100 טוניסיה , 67 וקפריסין . 130 כלומר , ארצות אלה נשארו למעשה ברמת היבולים המאפיינת את החקלאות המסורתית של האזור . יבולים ממוצעים אינם משקפים את התמונה בשלמותה . משקים רבים בישראל משיגים יבולים של 700 - 600 ק"ג לדונם כאשר כמות המשקעים מספקת . מורפולוגיה מערכת השורשים של הדגניים היא ציצת שורשים , ויש בה שני טיפוסים : שורשי הנבט ושורשים מוספים . מספר שורשי הנבט אופייני לכל מין . בדגנים החד שנתיים הם קיימים עד סוף הגידול . השורשים המוספים יוצאים מהפרקים התחתונים של הקנה . מספר השורשים המוספים וגידולם על פי רוב שטחי יותר מזה של שורשי הנבט . הגבעול ( קנה ) מורכב מפרקים גליליים . הפרקים התחתונים קצרים מהעליונים . הפרק העליון , הארוך מכולם , נושא את התפרחת . המפרקים תפוחים ואטומים , הגבעול נוטה להסתעף , בעיקר ממפרק ההפצה הנמצא בתוך הקרקע . הקנים הנוספים עשויים אף הם להסתעף , ונוצר שיח מורכב מגבעולים רבים . העלים מסורגים וערוכים בשני טורים . העלה מורכב משני חלקים : הנדן והטרף : בסיס העלה נדני , והוא עוטף את הגבעול ; טרף העלה דמוי סרגל . במעבר בין הנדן לטרף מצויה לרוב תוספת קרומית - הלשונית . בדרך כלל אין פטוטרת . הפרחים קטנים , ערוכים בשיבוליות . השיבוליות ערוכות בתפיחות שצורתן שיבולת , אשבול או מכבד . כל שיבולית מכילה פרח אחד , שניים או יותר , היושבים על ציר דק . בבסיס כל שיבולית מצויים שני חפים - זה מול זה , הגלומה העליונה והגלומה התחתונה . במקרים מסוימים מנוונת גלומה אחת או שתיהן . כל פרח עטוף בשני חפים - המוצים . המוץ התחתון חופה על העליון ועל הפרח שבחיקו , והוא נושא לעתים מלען או מלענים . הפרח מכיל בדרך כלל שלושה אבקנים , עלי אחד ושני קשקשים קטנים - קשקשי תפיחה או כריות . העלי עשוי שחלה עילית , הנושאת בראשה שתי צלקות דמויות נוצה . בעת הפריחה תופחות הכריות ומפשקות את המוצים , וכך נפתח הפרח ומתאפשרת הפריה זרה באמצעות הרוח . הפרי הוא גרגר יבש , המורכב מזרע חד פסיגי יחיד , עטוף בקליפת הפרי , המאוחה עם קליפת הזרע . עיקר פנים הגרגר הוא האנדוספרם , רקמת המזון להזנת הנבט והתפתחותו . בתאי האנדוספרם מצויים גרגרי עמילן , שצורתם אופיינית לכל מין . השכבה החיצונית של האנדוספרם , הנובלת בקליפת הזרע ( שכבת אלירון ) עשירה במיוחד בחלבונים . בעת הדיש עשויים הגרגרים להשתחרר מהמוצים ( גרגרים חשופים ) או שהם נשארים בתוך מוציהם ( גרגרים עטופים . ( דיש במצרים העתיקה , ציור קיר בקבר מזמן השושלת ה 8 ו הייצור העולמי עול גרגרי דגנים 1982 / 83 קציר חיטה במצרים העתיקה , ציור קיר בקבר מזמן השושלת ה 8 ו
|
|