|
|
עמוד:12
הרהרתי בחנה עצמה . היא הודתה כי החשיפה האישית המזערית ביותר גורמת לה לילות של נדודי שינה מלווים בחרדה , אולי צדקה כשהחליטה להישאר מאחורי החומות שהקימה לעצמה בעמל כה רב במרוצת השנים . זכרתי את דברי האחרונים אליה , כי דלתי תהיה תמיד פתוחה לפניה ... והפניתי בנחישות את מחשבותי ורגשותי אל המטופלת הבאה . חשבתי על מירה , אף כי עמדה להגיע רק כעבור שעות אחדות . למן הפגישה הראשונה גילתה נכונות גדולה להסתייע בעזרה שהצעתי . היא אכן התקדמה - לאט אך בביטחון - מהתנהגות על פי מסגרת התייחסות חיצונית להתנהגות שנבעה ממסגרת התייחסות פנימית משלה . היא גילתה דברים חדשים על עצמה ועל אחרים , והחלה להשתנות בכיוון שהיה בעל משמעות בשבילה . הנחתי לעצמי להירגע . בסופו של דבר - האם אנו באמת יודעים למי ביכולתנו לעזור , או ליתר דיוק , מי יכול לעזור לעצמו באמצעותנו ? אני מטיל ספק בזה , וספק זה הוא שעורר בי את הדחף לכתוב את הספר הזה . הרבה תלוי הדבר בפונה והרבה בי , ובעיקר בשנינו יחד , כשהכמות הופכת לאיכות הדשה . הייתי רוצה להצליח למצוא את דרכי במצב חדש זה ולסייע בידי המטופל למצוא את דרכו הוא . כל הדרוש לי כתחילה הוא שם ומספר טלפון - והטיפול החל . אם נחליט על מבחנים פסיכולוגיים או מבחנים להכוונה מקצועית - ומניסיוני , איננו נזקקים להם בדרך כלל - ההחלטה תהיה משותפת וממצאי המבחנים יתרמו את חלקם למשימה הניצבת לפנינו . האם ניתן לאבחן אצל האדם את היכולת להיעזר ? ניסוני האישי משיב בלאו חד משמעי . לפיכך איני מבקש אבחונים וכמעט שאיני נעזר בהם גם כשהם מצויים תחת ירי . אני מעוניין לפגוש את המטופל החרש ולהחליט יחד אתו על מה שעומד לפנינו . אמנם המטופלת שניסתה להתאבד עשתה זאת שוב , אבל הסתפקה בזה ואחר כך יכולנו להתחיל בעבודתנו האמיתית . האיש הצעיר , שאובחן כפסיכופאט או כמאני דפרסיבי , לא היה , לא זה ולא זה , אף כי בעיותיו היו אמיתיות ועמוקות . מי שאובחן כנוירוטי "בלבד , " ניסה פעמים אחדות לתלות את עצמו ואושפז למן אותה עת . למען האמת , ככל שאשמע פחות על המטופל ויותר מפיו , כן ייטב לי וסבורני כי גם לו . זוהי אמונתי והשנים רק חיזקוה . לפני זמן מה בשובי מן העבודה , כשכמעט הגעתי לביתי , פנה אלי אדם זר ושאל אם ידוע לי מקומו של רחוב פלוני . הראיתי לו את הכיוון ; "ישר ואחר כך שמאלה . " אחרי שווידאתי כי דברי הובנו , פניתי לדרכי . בלכתי הבחנתי שהזר פנה לכיוון ההפוך . "אדוני" אמרתי , "אתה הולך בכיוון ההפוך . " "אני יודע " השיב , " איני מוכן עדיין . " עמדתי נדהם . שוב ושוב הייתי משתדל להסביר לתלמידי כי לכל אדם מרחב
|
|