|
|
עמוד:13
כלפי הרציונליזם והנאורות , ששלטו במאות השנים האחרונות שלטון בלי מצרים בפילוסופיה ובמדעים בעולם המערבי , את סימן ההיכר של האפייני ביותר והחשוב ביותר השיח הפ"מ . מ ^ מדה זאת משתמעת ממילא הפסילה של אובייקטיביות המדע , של המוסר הקנטיאני האוניברסלי , של האמת , הצדק , השוויון ו"סיפורי על" אחרים ( מטנרטיבים ) אוניברסליים . החל מהמאה ה 17 היתה אירופה עדה להתפתחותן של שתי תורות מדע מרשימות , לכאורה מנוגדות , 12 שבשילובן גרמו למהפך אינטלקטואלי דרמטי שנמשך עד למחצית השנייה של המאה ה . 20 מצד אחד הגישה האמפיריסטית והמתודולוגית הניסיונית ( פרנסיס בייקון , לוק , יום ואחרים , ( ומצד אחר הפילוסופיה הרציונליסטית ( דקרט , לייבניץ ואחרים . ( מה שקרוי הנאורות ( enlightenment ) המערב אירופית , שהגיעה לשיאה במאה ה 18 ( וולטר , קונדורסה , ריררו , לסינג ) שאבה משני מקורות אלה והיתה להשקפת עולם ששימשה מאז הנחת היסוד ( foundationalism ) לכל התנועות האינטלקטואליות באירופה ( פילוסופיה , מרע , אמנויות , בעיות חברה . ( רעיון זה של נאורות ורציונליות , של אובייקטיביות וניטרליות , נמצא בלב לבה של הביקורת הפ"מ . ראשית , מדובר בהתערעתת האובייקטיביות והאוניברסליות של המדע . כבר מראשית שנות השישים , עם הופעת ספרו של תומס קון " מבנה המהפכות המדעיות , " גובר והולך הפקפוק ברעיון שתיאוריות מדעיות מייצגות באופן אובייקטיבי וניטרלי את הטבע , את מה שקיים באמת "אי שם . " תיאוריות מדעיות הן לעולם מעשה ידי אדם , תוצרים של זמן ומקום מסוימים , של פרדיגמות מדעיות דומיננטיות , ושל נטיות סובייקטיביות של יוצריהם . ברונר , תוך הסתייגות מקיצוניות רלטיביסטית , מצביע בספרו האחרון ( 1996 ) על השינוי שחל בימינו בתפיסת המדע ממשהו אובייקטיבי לחלוטין הקיים אי שם בטבע לראייתו כתופעה אנושית היסטורית שאיננה בלתי תלויה לחלוטין בדעת המדען . שנית , הביקורת הפ"מ מתייחסת להיבט האוטופיסטי של הנאורות ,
|
|