|
|
עמוד:5
מבוא הקיבוץ והיישוב בין אוטופיה למציאות הבעייתיות של חברה בהתהוותה דורות רבים חלמו יהודים על ציון . ככל שגברה מצוקת הגלות , כן התעצמו הגעגועים לארץ המובטחת . ואולם החלומות והגעגועים לא הולידו מעשים . רק מימי "חיבת ציון" החל החלום להפוך לממשות , על ידי העלייה וההתיישבות בא . ^ האידיאל הציוני הצטייר אז בדמות יהודי עובד אדמה , היושב תחת גפנו ותחת ותאנתו . חלומם התמים של עולי העלייה הראשונה כמעט עלה בתוהו , ומושבותיהם ניצלו הודות לעזרתו של הבארון רוטשילד . הרצל חרג מעולמם של החלומות התמימים ושיחרר את הציונות מחסותם של נדבנים . הציונות המדינית היתה מיוסדת מראשיתה על יסודות ריאליים , ואולם בתיאור החברה היהודית העתידה לקום באח ישראל , שילב הרצל גם יסודות של אוטופיה חברתית . חזונו האוטופי של הרצל לא צמח בעולם של הזיה ודמיון . אדרבא : היתה בו מידה רבה של חוש מציאות וראיית הנולד . הרי זה טיבה וזה אופיה של אוטופיה : עדיין אין היא קיימת בשום מקום , אך היא תוכל לצאת מן הכוח אל הפועל , בתנאי שיחולו שינויים מפליגים בנסיבות האובייקטיביות , ובתנאי שיופיע נושא אנושי שיוכל להגשימה . התנאי הראשון התמלא — בתוקף השינוי במעמד הפוליטי של ארץ ישראל , בעקבות הצהרת באלפור , לאחר כיבוש pxn בידי הצבא הבריטי , ועם אישור המנדט , של שהכיר רשמית בזכויותיהם היהודים בא ^ ישראל . התנאי השני עתיד היה להתממש על ידי הכוחות החלוציים , שהונעו על ידי האידיאולוגיה הציונית . אידיאולוגיות צומחות מתוך מצוקה ומפנות את כוחות הנפש ואת עוצמת פעילותם של יחידים וקבוצות לעבר מטרות נשגבות . מטענן הפנימי של האידיאולוגיות הוא כביר כוח , וניתן להפנותו למטרות של יצירה , כמו גם למטרות הרס . האידיאולוגיה הציונית שחררה כוחות גנוזים , שהיו חבויים במשך דורות בתוככי החברה היהודית , והפנתה אותם לעבר מטרה , שנראתה דמיונית ולא ריאלית בעיני רובם של בני הדור . האידיאולוגיה הציונית התעשרה גם כיסודות אוטופיים : סוציאליסטיים , אנרכיסטיים ודתיים . היא עוררה שאיפות כמוסות בקרב קבוצות אידיאליסטיות של נוער יהודי , ושימשה כוח דחף חזק לעלייה ארצה ולהגשמת האוטופיה . בכוחה של אידיאולוגיה זו פרצה ארצה , לאחר מלחמת העולם הראשונה , עלייה חלוצית — העלייה השלישית .
|
|