|
|
עמוד:328
ודגמים צמחיים . לא הגיעו לידינו נתונים מספיקים כדי לאפשר את שחזור הדגמים במערכת שלימה יותר , או אפילו לשער לאן הם היו שייכים ( איור . ( 8 הפסיפסים ארץ ישראל ( בדומה לעבר הירדן , ללבנון , לסוריה ואף לקפריסין ) מצטיינת במסורת בת מאות בשנים של אמנות פסיפסים מרהיבה . הפסיפסים , פסיפסי רצפה , שהיו עשויים בעיקר קוביות אבן , הצטיינו תמיד בריבוי צבעיהם ובנושאיהם המגוונים . יש אפוא משום הפתעה שאי אפשר עדיין להסבירה , שזמן קצר לאחר ראשיתה של התקופה המוסלמית כמעט שנעלם השימוש בפסיפסי רצפה , ותופעה דומה מצויה אף מחוץ לארץ ישראל . מן התקופה האמיית קיימים עדיין כמה מכלולים , דוגמת ח'רבת מיניא , ח'רבת מפג'ר ורמלה , ואפשר לראות בהם את רציפות הטכניקה של פסיפסי הךצפה וגיבושה של האמנות המוסלמית . בירושלים עצמה נמצאו אמנם פסיפסי רצפה , אך לא היו בהם מרכיבים קישוטיים כלשהם . אותם שרידי רצפות פסיפס מן התקופה המוסלמית , שנתגלו בחפירותיו של ב' מזר , מעידים על שימוש בקוביות די גדולות ועל העדר כמעט מוחלט של עיטורים '" . הריצופים נעשו בלוחות שיש או אבן , ואת מקומם של פסיפסי הךצפה תפסו פסיפסי הקיר . פסיפסים אלה נעשו מזכוכית , והם מן התרומות החשובות של האמנות המוסלמית . בעקבות אמנות זו , שהתבססה כבר בתקופה הביזאנטית , ממשיכים האומנים בתקופה המוסלמית להשתמש באמצעי זה , אשר היה דיקוראטיבי ונוח במיוחד לציפוים של משטחים גדולים . עד כדי כך שבתה טכניקה זו את " י מ' בן דב , 'טכניקת הבנייה של הארמון האומאי שליד הר הכית , ' ארץ ישראל , יא ( תשל"ג ; ספרדונייבסקי , ( עמ' . 85 איור . 8 גילוף באבן ; ממצאים בחפירות סביב הר הבית , התקופה האמיית ( על פי ב' מזר ומ' בךדב )
|
|