|
|
עמוד:253
תיאולוגית , אלא אף בסיס לניסוח קווי פעולה פוליטיים או קרובים להם של הנצרות , שעה שהנצרות הפכה מדת נסבלת לדת הרשמית של האימפריה הרומית . באוואנגליונים מסופר על המעמד המפורסם של ישו בהר הזיתים , שעה שתלמידיו מצביעים לפניו על יופיו של בית המקדש הנשקף מולם . וכך נאמר במתי ( כד א-ב ) י 'ויגשו תלמידיו להראותו את בנייני המקדש , ויען ישו ויאמר אליהם / הראיתם את כל אלה ? אמן אני אומר לכם , לא תשאר בתוכו אבן על אבן " . ' על אבני יסוד אלה בנתה הנצרות את יחסה לירושלים . יתר על כן בסיס זה הפך למקור השפעה על האמנות הנוצרית , הספרות הנוצרית והמיסטיקה הנוצרית לדורותיה " . שעה שכיוונים אלה הרחיקו את ירושלים , באופן מודע , מקיומה הריאלי , הרי שבשלושה תחומים תפסה ירושלים מקום בתודעת הנצרות : מקומה של ירושלים הארצית בתמונת העולם הנוצרי ; ירושלים כמקום עלייה לרגל , ולבסוף — ירושלים כמקום שבו תתגשם הנבואה של אחרית הימים , או ירושלים בתמונה האסכאט 1 ל 1 גית הנוצרית . הנצרות נזקקה לפרשנות מיוחדת , שלא היתה עקיבה , בניסיונותיה להתמודד עם מצב זה . בהיבט הראשון , כפי שנראה , לא הצליחה הנצרות להתוות קו עקיב ולהחזיק בו , למרות מאמציה . באשר לשני ההיבטים האחרים , שוב עולה כוחה של היהדות , שאין הנצרות נפרדת ממנה למרות הכרזותיה , והיא קולטת לתוכה , אם כי בשינוי צורה , חלקים ניכרים של מסורתה . שלושה יסודות קנו חזקה על ההשקפה הנוצרית על משמעות מאורעות העבר , ההוה והעתיד בזיקה לירושלים : 'ישראל החדשה' שברוח ; ירושלים של מעלה , היורשת את מקום ירושלים של מטה וקובעת עצמה כתכלית חייהם של המאמינים י חורבותיה של ירושלים של מטה , המהווים עדות חיה לדחיית אלוהים את היהודים . ההשקפה , כי הנוצרים ירשו את היהודים וכי הם נחלו את הברית הישנה ואת ההבטחות לעתיד מופלא בקץ הימים , לא נתפסה ( עד ערב מסעי הצלב ) כתביעה חוקית או כמקנה זכות על ארץ הקודש או על ירושלים . נהפוך הוא : בתפיסת העולם הנוצרית החדשה איבדו ארץ הקודש וירושלים את משמעותן ואת חשיבותן . המסיון הנוצרי , אשר הושתת בבירור על שיטתו של פאולוס , הרחיב את הפער בין היהדות לבין הנצרות . לו שלטה ההשקפה הפאולינית בכיפה היתה ירושלים נשכחת מלב . אולם הפרשנות החדשה לא השכילה להשכיח דרכי חשיבה על ידי הכרזתן כמיושנות , ואף לא הצליחה לגדור עצמה מעיקרי דת ומאמונות מושרשות היטב . בעמדה הנוצרית היתה סתירה פנימית . לא היה אפשר לנצרות שתכריז על עצמה כיורשת הברית הישנה ויחד עם זאת שתפסח על עניין המעמד של ירושלים על פי כתבי הקודש . ירושלים ההיסטורית היתה חלק כה מהותי של כתבי הקודש , עד שהיה מן הנמנע שתישכח מלב . " אף את מצוות העלייה לירושלים בשלוש הרגלים לא ניתן היה להשכיח , תוך הבאתה לדרגת מצווה מגוחכת של אומה מנודה כביכול . וכך , מעבר להשקפה הרשמית ומעבר לעמדה העקבית וה'הגיונית' של מה שאפשר לכנות 'הכנסייה non relinquetur hie lapis super lapidem , qui non Mat . 24 : 2 : 'Videtis haec omnia ? Amen , dico vobis , 8 . destmatur והשווה : לוקאס יט מב-מד . 9 סקירה תמציתית , אולם רחוקה מלהיות ממצה , נערכה על ידי אמילין לאמיראנד , אשר חיבר מחקר חשוב על מושג הכנסייה אצל אוגוסטינוס , ( de , L'Eglise celestedeSaintAugustin , Paris 1963 Emilien Lamiran- ) שבו נזקק גם לפרשנותו של אב כנסייה זה לירושלים . וראה מאמרו ualite ' , VIII , col . 944 . 958 'Je ' rusalem celeste ' , Diet . de spirit- ' ° ואף יותר מכך , אם נזכור את מקומם של ירושלים , עמק יהושפט והר הזיתים באסכאטולוגיה הנוצרית . אמנם אף כאן נעשו ניסיונות לפרש מקומות אלה כנעדרי משמעות גיאוגראפית , אולם ניסיונות אלה , כפי שנראה , לא נתקבלו כהלכה מחייבת בהשקפה הנוצרית .
|
|