|
|
עמוד:81
לא הפלו המוסלמים בין יהודים לבין נוצרים . לפיכך , כשמוסלמים חברו יחד ושיתפו פעולה עם היהודים נגד הנוצרים , או להיפך , עם הנוצרים נגד היהודים , הדבר לא נבע מעמדה עקרונית כלשהי , אלא מנסיבות מדיניות היסטוריות , שיש לדון בהן בכל פעם לגופן . בהשקפה המוסלמית משמשות בערבוביה מסורות שעניינן צדק וסובלנות כלפי בני החסות יחד עם מסורות אחרות , ההדורות בוז , בעיקר כלפי היהודים . מסורת אחת אומרת , שהמלאך גבריאל סירב ללחוץ את ידו של מחמד קודם שירחץ אותה , כי נגע בידו של יהודי . במסורות ( חדית'ים ) אחרות נמצא דברים המיוחסים למחמד או לעלי , שלפיהם לא ראוי לומר שלום ליהודים ולנוצרים . אולם ההשקפה השלטת בספרות המוסלמית היא שיש לכבד את הזכויות של בני החסות כפי שנקבעו בתקדימים ובמימרות של הנביא ושל הח'ליפים הראשונים , שכן ההלכה המוסלמית מכירה שהם ח וקיים ומקודשים על ידי דברו של אלוהים . בהשוואה לנעשה בעולם הנוצרי אנחנו מוצאים כאן רקע של הגינות ושל חוקיות . בתקופה המוקדמת , הכוללת את תקופת בית אמיה , היו הח'ליפים מודעים לחשיבות הגורלית של שמירת זכויותיהם של בני החסות , בייחוד מן הבחינה הכלכלית . וכך אמר עמר בן עבד אלעזיז לאחד ממושליי : לא תחריבו בית כנסת ולא כנסייה ולא בית עובדי אש אשר את קיומם הבטיח חוזה השלום . אף לא יבנו בית כנסת או כנסייה או בית עובדי אש ( חדשים . ( אין לגרור את הכבש אל בית המטבחיים ואין להשחיז את המאכלת על ראש הבהמה ששוחטים . במשך הזמן כינסו חכמי ההלכה באסלאם את הכללים שמצאו בתקדימים מימי מחמד ויורשיו , ובייחוד מן הנאמר בחוזי הכיבוש , כגון חוזה ירושלים , במסמך אחיד , הנקרא 'תנאי עמר . ' אף על פי שמסמך זה אינו נקשר באופן ספציפי עם ירושלים דווקא , חשוב שנכיר את צדדיו העיקריים , כי הם מהווים את המסגרת שבה נעו , לטוב או לרע , תנאיהם של תושבי ירושלים , היהודים והנוצרים . היתה נטייה בין החוקרים לייחס את המסמך לעמר השני ( אבן עבד אלעזיז , ה'חסיד' שבקרב הח'ליפים מבית אמיה ( 720-717 ; ולא לעמר בן ח'טאב , כובש הארצות , אבל אין לכך שום אחיזה במקורות . ברור שכוונת המנסחים הראשונים היתה לייחסו לעמר הראשון , שהלא בימיו נכתבו חוזי הכניעה , שהם בסיס עיקרי לנאמר באותו מסמך . זמן חיבורו אינו ידוע , אבל הוא מאוחר יחסית . גירסתו הידועה הקדומה ביותר נמצאת בספרו של שאפעי , אשר מת בשנת . 820 2 ראה סקירות כלליות על מצבם של בני החסות באסלאם , אצל ; ; York 1964 , pp . 62-88 S . D . Goitein , JewsandArabs , New וכן ראה : The Social Isolation of Ahl adh- E . Strauss pp . 73-94 ; A . Abel , 'La convention de Nadjran ' , Dhimma' , /' . Htischler Mem . Vol ., Budapest 1950 , ( Ashtor ) , . RE . 1 , XXVIII ( 1894 ) , p . 750 ' . d ' apres 1 a litterature reiigieuse des Musuimans ' , RIDA , U ( 1949 ) , p . Iff . ; I . Goldziher , 'Usages juifs ראה מסורות : בלאך'רי , פתוח , עמ' ; 162 ךיהבי , מיזאן , ב , עמ' ; 232 ניסאם ךי , רוצה , עמ' ; 458 עזיזי , סראג , ' א , עמ' 127 ( דברים המיוחסים לנביא : ( 'אם רצונכם לברך יהודי או נוצרי ברכוהו : ירבה אלהים את כספך , מפני שמכספו תועלת לנו על ידי הג'זיה , או על ידי שימות כלי יורשים HD 3 . ' mn , 4 . 1372 ' 13 S , J , 'rp ראה : טריטון , כליפים , עמ' J . Schacht , ; 12 , 10 2 . 'Reviews' ,. / £ ) # ( N . S . ) , XXIII ( 1932 / 1933 ) . p . 271 Cahen , 'Dhimma' , ibid ., pp . 227-231 . J . Finkel . 'Aman \ Encyclopaediaof Islam , pp . 429-439 ; Cl ביקש לבסס את שייכות המסמך לעמר השני , שלדבריו רצה לפעול על פי דוגמתו של הראשון ועל כן חידש , לראשונה בימי בית אמיה , את גזירותיו של עמר הראשון , ובייחוד את גזירות הלבוש . ראה שאפעי , אם , ד , עמ' , 122-118 וראה תרגום אנגלי אצל טריטון . כליפים , עמ' . 16 , 12 ראה את הגירסה של ק לקשנדי ,
|
|