|
|
עמוד:23
הערבים לבין הנוצרים , מן העובדה שאותה שעה קיים חסאן קשרים סודיים עם מחסן בן בדוס , שר האוצר של הפאטמים . את דה האחרון הוציאו להורג ב 24 באוקטובר , 1024 אחרי שתפסו מכתב ממנו אל חסאן , שבו עודד אותו לצאת למלחמה , מתוך ידיעה שאם יגבר על הצבא הפאטמי לא יהיה במצרים שום כוח שיוכל לעצרו . המכתב הכיל בקשה , כי להבא יתקשר אתו רק באמצעות נזירים , כי רק עליהם אפשר לסמוך . אחרי שהוצא להורג נתגלה שהוא עצמו נוצרי , הואיל ונמצא ערל . בתחילת שנת 1025 פתח הצבא הפאטמי , שנשלח לארץ ישראל בפיקודו של המפקד התורכי המהולל אנושתכין בן עבדאללה אלדזברי , בפעולות נרחבות נגד הערבים . יחד עם דזברי היה גם פו 1 ח , הוא מבאךך אלךולה , מושל ירושלים הפאטמי . בפברואר היתה רמלה שוב בידי הפאטמים , וכמוה בוודאי גם ירושלים . שבטי הערבים הוסיפו להילחם נגד הפאטמים , במסגרת ברית בין שבטית , שעליה נמנו כני טיא , בני עקיל , ושבטים נוספים מן הצפון . בעלי הברית הובסו סופית בקרב גדול שנערך ב 12 במאי 1029 באקחואנה , מקום אשר טרם זוהה , והוא מצוי ככל הנראה בסביבות הכינרת . היהודים תמכו בפאטמים ללא היסוס , וציפו מהם שישליטו סדר בארץ ישראל ויחזירו את הביטחון ליישוביה ולדרכיה , שלא כמו הנוצרים ובייחוד אנשי הכנסייה בירושלים , אשר היו לצדם של הערבים . מכתבים שנכתבו מירושלים על ידי שלמה הכהן גאון בן יהוסף , ככל הנראה באביב , 1025 אחרי ניצחונו של דזברי , מכילים פרטים על מעשי הזוועה שנעשו בעיר . המכתב הראשון הוא בשם 'בני כת הרבנים , אשר בשער הכהן שוכנים , האבילים : ' ... 'מבתינו אנושה ... אין ארוכה ותעלה . ' המס השנתי שהיה מוטל על יהודי ירושלים היה קודם לכן מאה דינר , ועתה הוטלו עליהם ( על ידי הג'ראחים , כמובן ) סכומים גדולים נוספים , 'עונשים' בלשונם . הסכום שהוטל על העיר ירושלים כולה היה חמישה עשר אל ף דינר , ומלבד זאת נתבעו היהודים לפרוע תשלום נוסף מיוחד , בסך ששת אלפים דינרים , שהוטל חלק כחלק על הרבניים והקראים . הרבניים הצליחו לגייס אלפיים וחמש מאות דינר ונותרו בחוסר כל , 'יצאנו מכל שהיה לנו ריקים , ערומים , עצובים , עניים , ולא נשאר לאיש בבית אפילו כסות עצמו או כלי ביתו . ויש ממנו מי שמשכן ביתו בריבית ... כדי לשלם ויש ממנו מי שמכרו כל עיקר . ' הכספים נגבו בחוזק יד ובאכזריות ; 'והרבה מתו תחת הייסורין כי היה מי שהטיל דופי בהם' ( כלומר ; הלשינו עליהם שיש אצלם כספים . ( 'ויש מי שהטמין עצמו בבורות מפני תוקף המלקיות וחוזק הייסורין . ' גם הרבניים וגם הקראים ' ) יושבי הצלע ( ' נאלצו ללוות את הסכומים החסרים 'משרי המדינה . ' ממכתב זה עולה גם הד מחורבן רמלה : הוא מציין שאותם מאה דינר שנתיים שהיו חייבים בהם יהודי ירושלים בשנים כתיקונן היו מגיעים ברובם משכר הדירה של ההקדשות שהיו להם ברמלה ' ) שכר החנויות , ( ' והכותב מציין : ) ' אבל ) עכשיו ספו רוב האנשים ולא נשארו אלא מעט קשים' ( כנראה . שקשה להוציא מהם פרוטה . ( במכתב שני מתוארת ההתרוששות הכללית . לזהב ולבגדים היקרים לא היה עוד קונה . גם 'הגוים והערילים , ' כלומר : המוסלמים והנוצרים , מצויים היו במצב קשה מאוד . רבים נהרגו או מתו מייסוריהם . ראשי העדה נאלצו ללוות את הכסף החסר לתשלום המס הנוסף . 'ספו חבורינו ותמו בחורינו ונתררששו עשירינר ונשארנו מתי מעט כחמשים איש . ' . .. גם כאן מתואר חורבנה של רמלה , שממנה היו מתפרנסים גם יהודי ירושלים : 'ובעונותינו באה אל רמלה הצפירה . נשתבשה כל ארץ ישראל בגייסות . האנשים מן המדינות ( דהיינו : הערים ) נסים לעיירות . ' היה בדעתם למכור 'חנויות ודירות' ( דירות , כלומר בתים ) שהיו לקהל הירושלמיים ( הקדשות , ( אבל אז באה ההתקפה של הערבים :
|
|