|
|
עמוד:4
דמותה של חיפה ערב מלחמת העולם הראשונה המפה הגדולה והמפורטת של דויפה , שהכין איש המושבה הגרמנית גוטליב שומאכר בנובמבר . 1911 מהווה אל נכון את המסמך המועיל כיותר שנותר כידינו לידיעת העיר בשלהי ימי התורכים . השטח המלבני הקטן של 'חיפה החדשה , ' שאותה הקים והקיף דאהר אל עמר בשנות ה 60 של המאה הי"ח בחומה בצורה , היה אמנם עדיין לבה של העיר , אולם זו התפשטה בינתיים לשלוש רוחות השמים . רצועה שאורכה כארבעה ק"מ , מוואדי רושמייה וארד אל יהוד בדרום מזרח , ועד לארד אל זורה ( בת גלים של ימינו ) כצפון מערב , היתה עתה מיושבת , בחלקה בצפיפות לא פחותה מזו שבלב העיר הישנה . בתי המגורים במרכז רצועה זו הגביהו לעלות כהר ; גבולם הדרומי היו הטכניון ומנזר הגבירות מנצרת ( היום בית הספר של הנזירות ברחוב עבאס . ( תושבים מעטים אף הרחיקו לכת , ופה ושם כבר מצויים היו בתי מגורים בגבולות הדר הכרמל העליון של ימינו . למעלה מהם , לאורך קו הרכס ( עתה רחוב יפה נוף ) וסביב מרכז הכרמל של היום , היה רובע מגורים תופש , בעיקר של עשירי המושבה הגרמנית , בראשית התפתחותו . הגבול המפריד בין הרבעים המוסלמיים והנוצריים של חיפה חצה את העיר הישנה מצפון לדרום . הרצועה שממזרח לקו זה היתה מאוכלסת ברובה מוסלמים ויהודים מבני עדות המזרח , ואילו החלק המערבי היה מקום משכנם של הנוצרים , היהודים האשכנזים והגרמנים . שמות טרם היו אז לרחובות , חוץ מאשר לאלה שבמושבה הגרמנית . רחובה הראשי של חיפה היה עדיין זה שחיבר בעבר את שני שערי העיר ' ) שער יפו' ו'שער עכו , ( ' הוא 'דרך יפו . ' כבר בשנות ה 80 של המאה הי"ט סללו הגרמנים את קטע הדרך , המוליך ממושבתם אל השער המערבי של העיר ; הם דאגו גם לרשת מסודרת של דרכים טובות . למעשה , רשת הדרכים היחידה כעיר שתוכננה כהלכה , היתה זו שברחבי המושבה . גם 'דרך ההר' ( בקו רחוב הגפן — שדרות הציונות — שדרות הנשיא של ימינו ) היא מעשה ידיהם . הכרמליטים סללו בראשית המאה את 'דרך המנזר' ( היום דרך סטלה מאריס ) מן העיר אל ראש ההר . בשנות ה 80 נעשה גם על ידי התורכים צעד חשוב לשיפור דרכי התחבורה ברחבי הקיסרות העות'מאנית , לרבות שטחים עירוניים . גוטליב שומאכר נתמנה ב 1885 מהנדס מחוז ( לוא ) עכו , ודאג לביצוע נאות של ההוראות החדשות . שיפורה של רשת הדרכים והרחבתה בחיפה ומחוצה לה היו בין הגורמים להטבת מצב הביטחון . כבר כ 1882 ציין ידידו הסקוטי של שומאכר ושכנו במושבה הגרמנית , לורנס אוליפנט , כי שוב אין אימת הפורעים , בני הכפר טירה ( היום טירת הכרמל , ( מוטלת על היוצאים בלילות מגבולות העיר הישנה . בהגברת אמצעי הביטחון שנקטו השלטונות המקומיים מאז שנות ה 70 של המאה הי"ט , רב היה חלקם של הגרמנים הטמפלרים . אלה לא היו מוכנים להשלים עם אדישות שאר התושבים , אשר מאות שנות אזלת היד של התורכים בתחום הביטחון הפכו לגבי דידם את השוד והרצח לחלק בלתי נפרד מן התנועה בדרכים . כל התנפלות על גרמני היתה מעוררת מיד תלונות נזעמות ביותר , התערבות תקיפה של הנציגים הקונסולריים הגרמנים , מאמרי גנאי בעיתונות הגרמנית על חולשת השלטונות , ושאר תגובות , אשר הניעו את הרשויות בסופו של דבר לגשת במרץ לתיקון המצב . רבים מן הגרמנים בחיפה עסקו גם בהסעתם של תיירים , עולי רגל ונוסעים מבני הארץ לעכו , לנצרת ולטבריה , דבר שהגביר כמובן את פגיעותם ורגישותם בתחום זה .
|
|