|
|
עמוד:7
ועל הבריטים היה להשקיע מאמצים רבים כדי לאלץ את המעפילים לרדת מספינותיהם ולעבור לספינות הגירוש . המאבק בין המעפילים לבריטים היה לעתים אלים ביותר : המשחתות הבריטיות נגחו את ספינות המעפילים , כדי לאלצן להיכנע ; המעפילים השליכו על המלחים הבריטים שניסו לעלות על ספינותיהם כדי להשתלט עליהן — חלקי מתכת , קופסאות שימורים וכוי , ובתגובה ירו הבריטים לא אחת לעבר המעפילים , הרגו כמה מהם ופצעו רבים . מאבקים עקובים מדם היו לעתים מזומנות בעת ההעברה לספינות הגירוש . למרות כל זאת לא פסק זרם ההעפלה . באוגוסט 1946 הגיעו לחופי הארץ חמש ספינות , בספטמבר שתיים , באוקטובר אחת , ובנובמבר שוב שתיים . כמעט כל הספינות הביאו מאות רבות ואף אלפים . בנובמבר 1946 הגיעה הספינה הגדולה ביותר עד לאותה עת — 'כנסת ישראל . ' על סיפונה היו קרוב ל 4000 מעפילים . בארץ ישראל התנהל באותה עת 'המאבק' נגד הבריטים , וההעפלה היתה , כלפי פנים וחוץ גם יחד , אחד הביטויים הבולטים ביותר שלו . אף שרוב הספינות שניסו לפרוץ את המצור הבריטי נתפסו , כל ספינה וכל מבצע של הפלמ"ח שחיבל בספינות הגירוש וכל הפגנת הזדהות של היישוב כארץ עם המעפילים — תרמו להרחבתו של 'המאבק' ולהגברת הלחץ על הבריטים . כמה מהספינות הצליחו , על אף המאמצים הבריטיים העצומים , לפרוץ את המצור . כזאת היתה הספינה ' שבתאי לוז'ינסקי , ' שבמארס 1947 הורידה את מעפיליה כחוף ניצנים שבדרום הארץ . תוך כדי ההורדה הופיעו כוחות בריטיים וניסו לעצור את המעפילים . אלפי יהודים מיישובי הדרום חשו לחוף , התערבו בעולים ומנעו את זיהוים . הבריטים הנזעמים עצרו כמה מאות מהנקהלים על החוף , החליטו שהם המעפילים , והובילום לקפריסין . כחצי ; ם היו תושבי הארץ , שבדרך מוזרה זו הפכו לעצירים במחנות קפריסין . הספינה 'שבתאי לוזיינסקי' ומעפיליה — יחד עם תושבי הארץ שבאו לעזרתם
|
|