|
|
עמוד:12
האומנם היתה ישראל בשנים תש"ט-תשי"ז מדינת סטטוס קוו , כפי שטענו רוב דובריה , או שמא , כפי שאויביה חזרו וטענו נגדה , לא היו הכרזות אלו אלא מסך עשן של צדקנות , אשר בא להסתיר שאיפות התפשטות מוצנעות , שפרצו בכל הזדמנות ? האומנם קיבלה ישראל את גזר דינה של מלחמת תש " ח באמת ובתמים , או שמא נהגה כהמלצתו של מוריס ברס לצרפתים לאחר מפלתם בשנת , 1870 "תמיד לחשוב על זה , לעולם לא לדבר על כך . " האומנם הצפינו הישראלים עמוק בלבם את המאוויים , שהקיצוניים שבהם ביטאו בפה מלא ? תש"ח - התגבשותו של הסטטוס קוו החדש מן המפורסמות היא , שהתחמקותם של בן גוריון ואחרים במנהלת העם הזמנית , בבואם לנסח את מגילת העצמאות , משאלת גבולותיה המיועדים של המדינה שעמדו לייסד , לא היתה מקרית . הם לא רצו לקבוע בעיצומה של המלחמה את גבולות המדינה הציונית וביקשו להשאיר את ההכרעה בשאלה זו למהלך הקרבות ולכושרו של צה"ל לנטות אוהליו הרחק ככל שיהא ניתן מבחינה צבאית ומדינית . "אם יעשו בנו מלחמה ואנחנו נכשיל אותם , " אמר בן גוריון לחבריו " , אנו נתפוס את הגליל ואת הדרך משני עברי הכביש לירושלים , וכל זה יהיה חלק של המדינה אם יספיק לנו הכוח . למה להתחייב " ? בחורף שנת תש"ט היה בכוחו של צה"ל לא רק להביס את הצבא המצרי , אלא גם לכבוש את כל שטחיה של ארץ ישראל המנדטורית ולהרחיק הן את צבאות ירדן ועיראק והן את הצבא הסורי מתחומה . אך משהביעו מדינות ערב את נכונותן לשאת ולתת על שביתת נשק ואולי אף לדון על הסדרי שלום , בחרה ממשלת ישראל לוותר על אותם חלקי הארץ שטרם נפלו בידי צה"ל , ולהביא את המלחמה ההיא לידי גמר . בהתייעצות פנימית שהתקיימה ב 18 בדצמבר , 1948 אמר בן גוריון : "המטרה העיקרית עכשיו - שלום . יש יותר מדי 'שכרון נצחון . ' העליה דורשת הפסקת מלחמה . עתידנו דורש שלום וידידות עם הערבים . " ההכרעה שנפלה בממשלת ישראל עם סיומה של מלחמת העצמאות , לקבל את הסטטוס קוו החדש שנוצר עם שוך הקרבות והגעת כוחות צה"ל לאילת , הציבה גבולות למרחב ההתפשטות הציונית בתחומי ארץ ישראל ההיסטורית , אך לא ביטלה במחי יד את מאווי הנפש הכמוסים , שהציונות על כל פלגיה טיפחה במשך שלושה דורות . ספק אם היה ציוני אשר לא חלם ואף האמין בזמן מן הזמנים , שניתן וצריך להקים את מדינת היהודים על מלוא שטחה של הארץ . כידוע , לבךגוריון עצמו לא עלה הדבר בנקל לשכנע את חבריו למפלגה , ולא כל שכן את שותפיו ממפלגות אחרות , להסכים לעקרון החלוקה . רבים שהסכימו אתו בלית ברירה , ראו את הדבר כהוראת שעה בלבד . הביטוי "בכייה לדורות , " שבו השתמש בן גוריון מאוחר יותר לגבי ביטול המבצע לכיבוש אזור ירושלים והר חברון , מצביע בעליל על כך , שבסתר לבו היה כאב כמוס בגלל הוויתור שלו על כיבושה של ארץ ישראל כולה , וניתן להניח שאף בלבו לחשו אותן גחלים עוממות שלא כבו לחלוטין . ההכרעה בדבר אי כיבושה של ארץ ישראל בשלמותה זכתה למידה רבה של ביקורת נוקבת הן מימין והן משמאל , אך למעט העברת שטחים מצומצמים ב"משולש הקטן" ובוואדי ערה לרשותה של ישראל , אותה דרש בן גוריון בעת המשא ומתן שנוהל עם הירדנים ושנבעה מטעמים טקטיים מקומיים , מרגע שהקרבות תמו , בן גוריון עמד בתוקף על קבלת עקרון מאמר זה הוא תמצית של מאמר מקיף יותר ( כולל הערות ומקורות " , ( סטטוס קוו לפני או אחרי , " שהתפרסם י בקובץ עיונים בתקומת ישראל , ה , ( 1995 ) עמ . 111-65
|
|