|
|
עמוד:10
מעוניין בעולם החוץ תודעתי . שימת העולם ( החושי האיכותי ) בסוגריים משותפת לאידאליזם ההכרתי ולפנומנולוגיה . אולם שורה של הכרות ' טרנסצנדנטיות' ממלאות את התודעה הדתית בצד החשיבה ההלכתית . לפיכך גורם ההשפעה המהותי על 'איש ההלכה' הוא חיבוריו הפילוסופיים הכלליים של הרמן כהן , בעוד שגורם ההשפעה על 'וביקשתם משם' הוא בעיקר כתבי הפנומנולוגים של הדת . בירור שיטתי ומושגי באמצע שנות החמישים של המאה העשרים השתנה המיקוד של משנת הרי"ד . תחת ההתמקדות המוחלטת במחקר הטהור של התודעה הדתית נדרש הרי"ד גם למאפיינים של הקיום הדתי הממשי . במילים אחרות , הרי"ד עבר מפנומנולוגיה של הדת כמוטיב בלעדי בשלב הראשון של הגותו לאקזיסטנציאליזם . מאז ואילך הוטרד הרי"ד מסוגיות כמו הקיום הדתי האותנטי בניגוד לקיום הלא אותנטי , אפשרות התקשורת והדיאלוג עם הזולת , השפעת הקהילה על הקיום הקונקרטי וכיוצא באלה . לעתים רמז הרי"ד כי ההוויה הדתית איננה מתמצה בשיטה כלשהי אף לא בכיוון מחשבה זה או אחר . אולם אי אפשר להתעלם מהתופעה שבציר המרכזי של הגות הרי"ד חלה העתקה מסוימת מבלעדיות של המתודה הפנומנולוגית להתוודעות לגישה הקיומית . אני מדגיש : אינני נוקט מונחים פילוסופיים מקצועיים כמו פנומנולוגיה ואקזיסטנציאליזם כדי לצמצם ולתחום את הגות הרי"ד בגבולות היסטוריים קפדניים , אף לא במגמה לשייך את הרי"ד לזרמים מוגדרים . צמצום ותיחום כאלה הם החמצת המטרה . ההבחנה בין הפנומנולוגיה ההוסרליאנית כשלעצמה ובין 4 האקזיסטנציאליזם היא דקה ביותר , והדברים יגעים וידועים . הקריטריונים שאני נוקט תקפים להגותו של הרי"ד כשלעצמה ונובעים מתוכה . פנומנולוגיה , קיומיות , מהותנות וכדומה עניינן מקדמים המוגדרים אך ורק ביחס להגותו של הרי"ד . אני מסתייע אפוא בתורות היסטוריות אלה מפני שהן נוחות לשימוש בבחינת קריטריונים של מיקוד והבעת עניין . הגישות הפילוסופיות הן כלי מלאכותי שנועד לציין את התנועה והדינמיקה של משנת הרי"ד . כבר הבעתי את דעתי שהרי"ד מתנודד בין משיכתו לתודעה מטאפיזית לבין שלילתו אותה , בין התמקדות במצוקה האנושית הממשית לבין התחקות התודעה אחרי יחסי האל 4 על טשטוש התחומים בגישתו של היידגר ראה למשל י' גולומב , אביר האמונה או גיבור הכפירה , ? ירושלים תשנ"ב , עמ' . 162-159
|
|