|
|
עמוד:35
ו . חכמי יבנה ובתי מדרשותיהם חכמי יבנה עלה בידם לא רק לשקם את חיי החברה והרוח בארץ ישראל , אלא אף להביאם לידי פריחה בכל התחומים . בהרבה יש לתלות את הדבר לא רק במעשיהם של ראשי הסנהדרין , אלא גם באישים גדולים שנתברכה בהם אותה תקופה , 85 תוס , ' יבמות א . י-יג . עמי 86 . 242-241 אבות א , ט . 87 ראה גי אלון , תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד , א , _תל אביב תשי " ד , עמי 88 . 331-330 ; 107-106 בבלי . ברכות _יז . א לפי נוסחאות עיקריות . היא ההכרעה כבית הלל . במאת השנים האחרונות לימי הבית נתהוו ונתפתחו בלימוד התורה ובפסק ההלכה למעשה שתי שיטות , שתי אסכולות — בית שמאי ובית הלל . בבית שמאי טיפחו את השיטה הקונסרוואטיווית המחמירה והפשטנית יותר בביאור התורה ובקביעת ההלכה , ובבית הלל — האסכולה שהקלה יותר בהלכה , דרכי העיון היו יותר חדשניים , אופקי תפיסתה את המקראות היו יותר רחבים וגישתה יותר הומנית ואוניוורסלית . ההכרעה כבית הלל היה תהליך ממושך תוך בירורים ומאבקים מרובים . ההלכה של בית הלל היתה היסוד להמשך בנייתה של ההלכה ושל המשנה שנערכה כעבור מאה שנה בדורו של רבי יהודה הנשיא . " חכמי יבנה טיפחו מאוד את ערך העבודה ואת משמעותה בחיי היחיד והעם . הרעיון הכללי של חשיבות העבודה אינו מעשה חדש בדור יבנה ומצוי כבר בימי הבית במימרה של שמעיה , שחי כמאה שנה לפני החורבן : 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות *' . ' אולם בדור יבנה הרבו חכמים להרחיב דברים במשמעותה של העבודה . היא הועמדה לא רק כיסוד ראשון בחיי הציבור והיחיד , אלא אף כמעין מצווה אנושית מוסרית כשלעצמה , כמצע לעולמו האישי , הרוחני של האדם , להתעלותו ולהתדבקותו כאלוהים . * בהכרת זכותה של העבודה אצל חכמים כרוכה גם ההכרה בזכותם , בערכם ובשיוויונם של כל העובדים . ביטוי ממצה לכך נותנת המימרה : 'מורגל היה בפיהם של חכמי יבנה : אני בריה וחברי כריה , אני מלאכתי בעיר והוא ' ) החקלאי ( ' מלאכתו בשדה , אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו . כשם שהוא אינו מתגדר = ) מתגאה , ( כך אני איני מתגדר במלאכתי ושמא תאמר : אני מרבה והוא ממעיט , שנינו אחד , המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים . ' הגות זו מצאה ביטוי בהוראות ובהלכות רבות , בפסקי דין הלכה למעשה ובנהגים של חיי יומיום .
|
|