|
|
עמוד:21
ובגלל עומק ערוצו אי אפשר היה לנצל את מימיו . מדי פעם מוצפת רצועה צרה בקירבת הנהר , שרוחבה 1 . 5 ק"מ , לכל היותר . רצועה זו עשירה בצמחייה עבותה . במקרא מכונה איזורזה } ' און היךךך , ובערבית : זור . האיזור גם עשיר בבעלי חיים , ובימי המקרא עדיין נראו בו אריות ( יו ' מט : יט ועוד . ( מעבר לרצועה זו משתרע חלק הארי של בקעת הירדן . כמות המישקעים בו קטנה למדי , ופרט לקטעים שמשקים אותם מעיינות או יובלי הירדן , האיזור צחיח לחלוטין . לשם עיבוד האדמה יש לאסוף את המים במעלה ההר ולהובילם אל השדות בתעלות או באמות מים . זו הסיבה שבקעת הירדן לבשה צורות שונות בתקופות שונות — לעתים היתה צהובה וקודרת , לעתים היתה ירוקה ועשירה בצמחייה עבותה ( וראה ברי יג : י . ( נחלי איתן בורדים בלבד יורדים אל הבקעה מן המערב . החשוב שבהם הוא נחל ךורור , הזורם בעמק _בית עזאן . בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל היה עמק בית שאן מיושב בצפיפות יתירה . העיר הראשית בעמק בית שאן היתה רחוב , כ 8 ק"מ מדרום לבית שאן של היום . העיר רחוב אינה נזכרת במקרא , אך המקורות המצריים מזכירים אותה לעתים קרובות . חשיבות רבה למדי נודעה לוואדי פאךעה שמדרום , שהוליך מן העיר תרצה אל מעברת הירדן שליד אךם . בוואדי זה עברה הדרך הנוחה ביותר מהרי אפרים לעבר הירדן . סביבת אדם נודעה במפולות האדמה . שעצרו מדי פעם את זרימת הירדן ( יהר ג _-.טז . ( משם ועד יריחו — נווה המדבר שבקירבת ים המלח — החלק המערבי של עמק הירדן הוא צחיח לחלוטין . בחלקו המזרחי של עמק הירדן זורמים נחלים רבים יותר , ומכאן , שלאורכו היתה שרשרת של ערים חשובות מים כינרת בצפון ועד _ים המלח בדרום . הנחל הגדול ביותר , פרט ל : ךמוך , הוא ה _^ בוק , הנשפך אל הירדן ליד אדם . לאורך נחל זה שכנו סבות וצךתן ( כנראה תל אום חמד , ( וממזרח להן 9 — נואל ומחנים ( תל א ך'הב המזרחי והמערבי . ( מצפון לסוכות שכנה צפון , הזהה , כפי הנראה , עם תל א סעי דיה שבוואדי _כפךנגיה . צפונית עוד יותר , בוואדי מלאוי מול רחוב , שבנה ג ? רול הקדומה , הלוא היא $ לד , של _הדקפוליס , שאינה נזכרת במקרא , על אף חשיבותה . כך הדבר גם באשר לתלים בוואדיות קטנים יותר , כמו , למשל , נחל _יבקז ( ואדי יבסי , ( הנקרא על שם יבש גלעד הקדומה , ששכנה במעלה ההר . מדרום ליבוק שכנו בית נמךה שבוואדי נמרץ' אבל שטים שבוואדי כפרין , בית הךם שבוואדי רמה ובית הישימות שבוואדי עט'ימה בקירבת ים המלח . באיזור שמדרום ליבוק , המכונה יערבות מואבי , חנו הישראלים לפני שעברו את הירדן ( במ' לג : מט ואילך . ( ( 4 ) ים המלח . הירדן נשפך אל ים המלח , הנודע באחוז הגבוה של המלח שבו ובהעדר בעלי חיים כלשהם כתוצאה מכך . הסיבה לכך היא העדר מוצא טבעי למים הזורמים לתוכו , פרט להתאדות . בגלל האקלים החם והמחניק השורר סביב ים סגור זה כמעט אין צמחייה טבעית לאורך גדותיו . המלחים למיניהם — ובמיוחד האשלג , המופק בבריכות אידוי מלאכותיות — נמנים עם חומרי הגלם החשובים ביותר בארץ . בימי קרם הופקו בו רק מלח בישול _וביטוין , שצף לעתים על פני המים . הים מחולק לשניים על ידי ה'לשוך , חצי אי בצורת מגף , החודר אל הים מן החוף המזרחי . החלק הצפוני גדול יותר : אורכו כ 48 ק"מ ועומקו 360 מי . אורכו של החלק הדרומי , לעומת זה , רק 24 ק"מ , בקירוב , ועומקו 0 . 5-9 ו מי בלבד . הגיאולוגים סבורים , כי חלק זה של הים היה אף רדוד יותר , וכי שקע בתקופה מאוחרת יחסית . בקצה הדרומי המערבי של _הילשוןי רוחבו של הים 4 ק"מ בלבד . המקורות מעידים , כי בשנת 1846 עדיין אפשר היה לעבור את הים ברגל במקום זה . י ו ו ראה : 103-111 . קק 4 0 . 7 . \ _1003 _* , _/> ££ > , 1 _\\ ' 111 ( 1936 ) , ח 0 וח . / .. 831
|
|