|
|
עמוד:15
( 4 ) חוף פלשת . חלקו הדרומי של איזור החוף נקרא על שם הפלשתים , שהתיישבו בו במאה הי"ב לפני סה"נ , ומאז היו הגורם השליט באיזור . לימים , באמצעות העולם הקלאסי , נקראה הארץ בולה על שמם . מישור החוף הולך ורחב בדרום , החול האדום נעלם בהדרגה , ובאדמת הסחף הולך ורב אחוז הלס , הנישא ברוח . הדבר איפשר תעבורה נוחה , שכן באין מכשולים יכלו הדרכים להסתעף לכל הכיוונים , ורק רצועת הדיונות הפרידה ביניהן ובין החוף . ככל שמדרימים כן הולכת וקטנה כמות המישקעים , אך עד סביבות עזה היא עדיין מספיקה לגידולי דגניים . תכונות אלו ודרכי המסחר החשובות הפכו את חוף פלשת לאחד האזורים העשירים ביותר בארץ כולה . עזה , עיר החוף הדרומית ביותר , היתה זמן רב המטרופולין של האיזור , ובימי שלטונה של מצרים היתה הבירה האזורית של ארץ כנען . מתחריה היו אשדוד ואשקלון . אשקלון שוכנת על החוף ממש בגלל פירצה בדיונות . אמנם גם בערים האחרות שעל החוף היו מעגנים , אך אשקלון היתה הנמל העיקרי של הפלשתים . בפנים הארץ שכנו גת ( תל צפית / תל א צאפי ) ועקרון ( תל מקנה / ח'ירבת אל מקנע , ( שהיו המרכזים העיקריים של שפלת יהודה . ( 5 ) השפלה . בין חלקו הדרומי של מישור החוף ובין הרי יהודה משתרעות גבעות של אבן גיר איוקינית . בפי הישראלים יושבי ההר כונה איזור זה בשם שפלה , כלומר , ארץ נמוכה . בימי קדם היה האיזור מיושב בצפיפות והיה מפורסם בעצי הזית ובעצי השקמה שבו ( מל"א י : כז ; דה '' א כז : כח ועוד . ( בימי ממלכת יהודה נודעה חשיבות רבה לשפלה , ושרשרת של ביצורים הגנה עליה מפני הפלשתים ואויבים רחוקים יותר . ערי המבצר החשובות ביותר שכנו בעמקים שבהם עברו הדרכים להרי יהודה : בעמק אילון — ? זר , אילון ובית חורון ן בעמק שורק ( ואדי צךאח — בית ח 71 . דו תמנה וצרעה ; בעמק האלה — שובה ועזקה ; וליד הדרך לחברון — לכיש ומרשה . את האזכורים הרבים של האתתם האלה במקרא יש לייחס למלחמות הרבות שנערכו בסביבתם . ( 6 ) מערב הנגב . גבול הנגב , המדבר שבדרום הארץ , עובר 25-15 _ק"ממצפוןלבאר שבע , בקו שבו במות המישקעים השנתית היא 300 מ"מ . בבאר שבע וברפיח שעל החוף כמות המישקעים היא 200 מ"מ , בממוצע . מקו זה דרומה הלחות יורדת בתלילות ומתהווים תנאי ישימון . צפון הנגב משתרע על רצועה של 50 ק"מ , בקירוב , בין קווי המישקעים של 300 ו 00 ו מ"מ , ובמרכזו באר שבע . בחבל ארץ זה עדיין יש אפשרויות להתיישבות ולחקלאות , אך רק בתנאים מיוחדים . זהו שטח מישורי , המתרומם בהדרגה לגובה של 270-240 מי ליד באר שבע . את מרביתו מכסה אדמת לס פורייה . הבעיות הכרוכות בהתיישבות היו בעיקר חוסר מים והסכנה מפני הנוודים . כמות המישקעים השנתית אינה קבועה , ושכיחות שנות הבצורת . גם באזורים השונים של הנגב עצמו יש הבדלים ניכרים בכמות המישקעים , וכך אירע , כי בשנות בצורת חיו האבות בגךר שבנגב המערבי . נוסף על קשיי אקלים אלה היתה סכנה מתמדת של פשיטות נוודים . דוגמה מובהקת היא ביזת יישובים שונים בנגב על ידי העמלקים בעת העדרו של דויד מצקלג ( שמ " א ל . ( התנאי להתיישבות בנגב היה אפוא שלטון חזק , שהיה בכוחו לעמוד בפני הנוודים ולסייע למתיישבים בימי בצורת , אך תנאי זה התמלא רק במשך תקופות מוגבלות . גם בעת החדשה היה הנגב ריק מיישובי קבע , עד ייסודה של באר שבע בידי הטורקים — בעזרת הגרמנים — בתחילת המאה הכי ועד יישובו מחדש של האיזור אחרי קום מדינת ישראל . התיישבות רצופה יותר היתה בצפון הנגב , לאורך הנחלים הגדולים . בנחלים אלה , שהם
|
|