|
|
עמוד:7
מבוא המהפכים הפוליטיים שחלו במחצית השניה של עשור שנות ה 90 ובראשית שנות האלפיים נתנו סיכויים לשינוי המפה היישובית , הכלכלית והחברתית של מדינת ישראל . אולם טרם נודע עד כה דבר מצד הממשלה על המגמות והיוזמות היכולות לחולל שינוי בסדרי העדיפות לתכנון לאומי ופיתוח לרווחתם של תושבי המדינה . בהעדר פירוט והבהרה מצד גורמים ממשלתיים בכל האמור בפיתוח התשתית הפיסית של ישראל , עוברת היוזמה אל פוליטיקאים , אל אנשי ציבור ואל בעלי אינטרסים מוסדיים ופרטיים שונים , המכריזים חדשות לבקרים על צורכי הפיתוח הדרושים למדינה . מכך עולות הצעות לביצוע פרוייקטים , שאינם ראויים להיכלל בעדיפות לאומית , ולרוב גם לא בהתחשב בעלותם הגבוהה , שספק אם המדינה יכולה לממנם . על אף העניין והחשיבות בהצעות אלה , לא נראית כיום התייחסות ממשלתית כוללת ושיטתית לגבי סדרי העדיפות לפיתוח . מתקבל הרושם , שבעתיד עלול להיווצר מצב , שאם יתקבל אי פעם סדר עדיפות לאומי כלשהו , הוא יורכב מלקט של רעיונות והצעות , שמקורם בלחצים כלכליים ופוליטיים של אישים ומוסדות , תוך קבלת החלטות ממלכתיות אד הוק וקצרות טווח לגבי צרכיה האמיתיים של מדינת ישראל . אם אכן כך יקרה , הרי טמונה בכך סכנה של אובדן הזדמנות לחולל שינוי מהותי בעיצוב דמותה הפיסית של המדינה בשנות האלפיים . בתולדותיה של מדינת ישראל ידועות שתי תקופות , שבהן שרר סדר עדיפות לאומי , והן 15 השנים הראשונות שלאחר הקמתה , תחת כהונתו של דוד בן גוריון כראש ממשלה , ו 15 השנים הראשונות של שלטון ממשלת הליכוד מאז . 1977 התקופה הראשונה התאפיינה בהקמת התשתית הפיסית הבסיסית של המדינה על רקע הגבולות החדשים , הטריטוריה הריבונית והעליה המאסיווית שהיתה בשנות ה . 50 בעקבות מצבה הביטחוני ויעדיה הלאומיים בהתיישבות ובקליטת עליה , העמידה אז הממשלה בראש סולם עדיפויותיה
|
|