|
|
עמוד:302
הדימינוטיב הוצמד גם לתואר השם ולא רק לשם העצם ועוד . התחביר גם הוא עבר שינויים מופלגים כשהוא מתרחק והולך מן הנורמה הגרמנית בעיקר בקביעת מקומו של הנשוא ( הפועל ) במסגרת המשפט . היידיש הישנה כבר זכתה לשימוש ספרותי עשיר למדי . נכתבו בה יצירות שירה ( כגון עיבודי הסיפורים המקראיים בשירים אפיים שנכתבו במתכונת שירת הניבלונגן הגרמנית , ( וכן הטייטש , תרגום התנ"ך ששימש במשך דורות בסיס לחינוך היהודי האשכנזי המסורתי ומסורתו נשמרה בלימודי ה"חדר" היהודי במזרח אירופה עד למאה ה . 20– היידיש התיכונה ( 1700-1500 ) טבועה בחותם ההגירה של חלקים גדולים של יהדות אשכנז מזרחה – תופעה שהביאה להתמעטות יחסית של דוברי יידיש בסביבה דוברת גרמנית ( בין שבתוך הרצף הטריטוריאלי של הדיבור הגרמני ובין שבערים דוברות גרמנית בתוך המרחב הסלאבי . ( כך מתחיל להסתמן בתקופה זו הפיצול הדיאלקטולוגי העמוק של השפה בין יידיש מערבית ליידיש מזרחית ; פיצול שיגבר וילך , ויתבטא לא רק בהבדלים דקדוקיים–מורפולוגיים ולקסיקליים אלא גם בשיטה הפונטית המונחת ביסוד הגיית הלשון . היידיש המערבית דוברה לא רק בגרמניה אלא גם בהולנד , באלזאסלורן ובשווייץ . היידיש המזרחית , שניכרת בה השפעה גוברת והולכת של לשונות סלאביות שונות ( בהתאם למקומות השונים שבהם היא התפתחה , ( דוברה לא רק במלכויות פולין וליטא אלא גם בטריטוריות המוכרות לנו כיום כרומניה , בסרביה ואוקראינה . בין שני התחומים השתרע תחום ביניים גיאוגרפי ותרבותי , שעיקרו אזורי בוהמיה , מוראביה , סלובקיה והונגריה המערבית . היידיש שדוברה כאן היתה קרובה , מבחינת אוצר המילים , למזרח , וקשורה , מבחינת אופני ההגייה , למערב . מאז המאה ה16– מסתמנים פיצולים דיאלקטולוגיים עמוקים למדי בתוך היידיש המזרחית . באורח כללי מתפצלת הטריטוריה הלשונית המזרחית לשלושה תחומים : צפון–מזרח ( בימינו : ליטא , ביילורוסיה , ( דרום–מזרח ( בימינו : אוקראינה , רומניה , גליציה המזרחית ) ומרכז ( בימינו : פולין , גליציה המערבית . ( ההבדלים החריפים – בדקדוק ובהגייה – הם בין צפון–המזרח ( היידיש ה"ליטאית ( " למרכז ( היידיש ה"פולנית . ( " ביידיש הדרום–מזרחית מסתמנות לעתים תכופות "פשרות" פונטיות בין שני הדיאלקטים האחרים . היידיש התיכונה היא בית יוצר למורשת ספרותית ניכרת הכוללת כמה כרכי סיפורים , פרוזה מוסרנית , חרוזי היתול , מכתבים ורישומי שיחה . בכול ניכרת התגברות החיוניות של המבע . היידיש המודרנית ( מאז ( 1700 עומדת בסימן השקיעה ההדרגתית של הדיבור והכתיבה ביידיש באזורי המערב . אף כי באזורים כפריים מרוחקים ומבודדים יחסית בגרמניה ובצרפת התמיד השימוש ביידיש עד המאה ה , 20– במרכזים העירוניים מוחלפת כאן היידיש בהדרגה – כשפת הדיבור של הקיבוץ היהודי – בלשון המקומית הדומיננטית . באזורים " שוליים" מבחינת תפוצת הלשון הדומיננטית , כגון הולנד ואלזאס–לוריין , היה התהליך אטי יותר , והיידיש המשיכה להיות שפה מדוברת ובמידה מסוימת אף שפת כתב גם בריכוזים העיקריים של האוכלוסייה היהודית . באמסטרדם עדיין יצא לאור בסוף המאה ה17– עיתון סוחרים ביידיש . באלזאס היתה עיתונות יידית מערבית , שהגיבה על המהפכה הצרפתית . ואולם גם כאן נדחקה היידיש בהדרגה לשוליים , גם אם לא נעלמה לגמרי . ניתן לומר כי עד סוף המאה ה18– עדיין היתה היידיש שפת הדיבור העיקרית בכל המרחב היהודי האשכנזי , אך מסוף המאה הזאת היה האגף המערבי של היידיש מצטמק והולך . הדבר אירע בעקבות חדירת רעיונות הנא . ר ת האירופית לחיים היהודיים , השתתפותם הנמרצת של חלקים חשובים בקהילה היהודית בחיים הכלכליים של ארצות המערב והתעוררות השאיפה לאמנסיפציה אזרחית של היהודים בארצות האלה . קמה תנועה שקראה לניתוק היהודים מן היידיש ולאימוץ שפת המדינה גם כשפת דיבור וגם כשפת הקומוניקציה האזרחית ולייחודה של העברית לצורכי הפולחן והתרבות היהודיים . בקרב המשכילים בגרמניה , בני חוגו של מנדלסון , התעוררה התנגדות נפשית עמוקה ליידיש , שהביאה ליחס מזלזל לשפה דף השער של כתב-יד ביידיש של דיני שחיטות ובדיקות משנת תמ"ט , ( 1688 ) מתקופת "היידיש התיכונה" ( 1700-1500 ) שבה חל פיצול עמוק בין היידיש המזרחית ליידיש המערבית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|