המשבר השבתאי והשפעתו על היחס למודרנה

עמוד:189

המשבר השבתאי והשפעתו על היחס למודרנה יוסף דן נקודת המוקד בהיסטוריה של הדת היהודית המשמשת כנקודת שבר בין התקופה המודרנית לבין התקופות שקדמו לה היא המשבר השבתאי , שראשיתו בהתפשטותה של התנועה השבתאית בשנת 1666 בעקבות נבואתו של נתן העזתי , והמרתו של שבתי צבי לאיסלאם באותה שנה עצמה . המשבר נמשך לפחות כמאה שנה ( בשנת 1760 המירו יעקב פרנק ובני עדתו את דתם לנצרות , ( וגם לאחר מכן פעלו עוד חוגים נסתרים של שבתאים ביהדות , בנצרות ובאיסלאם . גרשום שלום העלה במסתו הידועה על תנועה זו , "מצווה הבאה בעבירה" , ( 1937 ) את הטענה כי המשבר השבתאי מוטט את חומות הגטו היהודי מבפנים , ופתח את הפתח לרוחות חדשות . לדעתו , משבר זה הוא שאפשר את הופעתה של תנועת ההשכלה , שהתבססה לא רק על המשיכה לתרבות האירופית , אלא גם על משבר האמון הפנימי של היהדות , שחלק משמעותי בה המשיך להאמין בייעודו של משיח שהמיר את דתו . אחד הביטויים החריפים ביותר למשבר הזה החל בשנות ה30– למאה ה , 18– כאשר הואשם ר' יונתן אייבשיץ , רבה הראשי של פראג , בכך שבסתר האמין במשיחותו של שבתי צבי וכתב קמעות המיוסדים על שמו . ר' יונתן אייבשיץ נודע כאחד מגדולי הפוסקים והדרשנים של הדור , וכס הרבנות סוטה מדרכו של האל , הוא בהכרח נופל לידיו של השטן . לא קשה היה להעלות טענות כאלה כלפי ההשכלה , שהיו בין מאמציה מי שהגיעו בסופו של דבר לנצרות . לא קשה היה לטעון זאת כלפי הרפורמה הדתית , שכמה ממנהגיה נתפסו כחיקוי הפולחן הנוצרי . הדבר נעשה קשה יותר משהופיעה הציונות , משהתרחב היישוב בארץ–ישראל ובייחוד כשהוקמה מדינת ישראל . כאן נוצרה תופעה חילונית נטולת זיקה לנצרות ; במקרים רבים החליפה ההאשמה במשיחיות שקר את ההאשמה בנטייה לנצרות . תופעה מרכזית אחרת המאפיינת את התגובה החרדית למודרניות ולחילוניות היא תהליך ההחצנה המאפיין את עולמה של היהדות המסורתית זה כמאתיים שנה , והוא גובר והולך . מאז ראשית ימי הביניים התחולל ביהדות תהליך עמוק ורב משמעות של הפנמה , או ספיריטואליזציה , תהליך שביקש למצוא את משמעותה של היהדות לא במעשה החיצוני בלבד אלא ברובד הרוחני שאותו מבטא המעשה החיצוני . ספר חובות הלבבות לר' בחיי אבן פקודה , שנכתב במאה ה , 11– הוא אחד הביטויים המובהקים לכך : נוסף על חובות האיברים ניכרת היהדות בחובות הלב , שהן הן עיקר החיים הדתיים . השיטות השונות של "טעמי המצוות , " ובעיקר – הופעתו של הרציונליזם הפילוסופי המעמיד את ההכרה השכלית ביסוד הדת , ביטאו את המגמה הזאת . שותפים לכך בשיאם של ימי הביניים היו ספר חסידים לר' יהודה החסיד באשכנז במאה ה , 13– שטען כי " רחמנא ליבא בעי , " האל שואל ללב , וכי מטרתן של המצוות להעמיד את האדם בניסיון ולחשוף את מסירותו לאל , וכן הופעתה של הקבלה , בסוף המאה ה , 12– שהעמידה במרכז החיים הדתיים את החוויה הרוחנית של הדבקות באל . התופעות הדתיות העיקריות ביהדות בתקופת הרנסאנס ובראשית הזמן החדש , ובייחוד קבלת האר " י , הוסיפו ופיתחו את מגמות הספיריטואליזציה של החיים הדתיים . התפשטותה של חסידות הבעש " ט בסוף המאה ה18– היתה נדבך חשוב בכיוון הזה , וכמוה " תנועת המוסר " במאה ה19– בקרב המתנגדים . ואולם מאז ועד היום התחוללה תמורה מהירה שהביאה את היהדות החרדית לאימוץ הקוטב המנוגד – ההחצנה , כלומר העמדת הדגש בחיים הדתיים על הלבוש , המנהג , הידור המצווה , ובמישורים אחרים – המגורים הנפרדים , הקמת גטאות של קבוצות חרדיות המסתגרות לא רק מפני החילונים אלא גם מפני קבוצות חרדיות אחרות . המהלך כיום ברחובות מאהשערים מקבל את הרושם כי לפחות שלושה מחמישה חומשי תורה הוקדשו להוראת דרכי הלבוש של היהודי . שלטון הבד"ץ בתחום הכשרות הוא אחד הביטויים לכך . לעומת זאת , גברה מאוד בתקופה הזאת החשדנות כלפי יצירה מקורית בתחום ההגות , וכל חידוש נתפס כאיום . משום כך גם ההתנגדות לתופעות המודרניות התמקדה בתחום החיצוני , בלבוש ובאורח חיים , כמעט ללא תשומת לב למניעים רוחניים . ההתנגשות בין החרדיות לבין המודרנה אינה אפוא התנגשות בין חדש לישן , בין שתי השקפות עולם . החרדיות איננה מכירה בחילוניות כמערכת ערכים , והיא רואה בה תופעה של כפירה דתית , המוצאת את ביטויה באורח החיים – פריצות , סמים ולבוש מופקר . החילוניות איננה רואה בחרדיות תופעה מודרנית מקבילה לה , אלא ביטוי למסורת יהודית נושנה , מאובנת , שאיבדה את משמעותה בעולם המודרני . משום כך איננו מוצאים בכל הדורות האחרונים הללו דוגמאות לעימות רוחני–רעיוני בין נציגי הזרמים הללו , ואין מתקיים ביניהם דו–שיח . כל אחד מן המחנות הללו מקיים את עצמו מתוך סגירות גוברת והולכת .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא