תיאודור הרצל

עמוד:129

תיאודור הרצל סטיבן בלר תיאודור הרצל נולד ב2– במאי 1860 בבודפשט . הוא נפטר ב3– ביולי 1904 באדלך שבאוסטריה . הרצל היה האב המייסד של הציונות המדינית , ולפיכך הוא נחשב ל " אבי מדינת ישראל , " שבה נקבר מחדש בהר–הרצל שבירושלים , בשנת . 1949 הציונות , כתנועה לאומית יהודית ששמה לה למטרה להחזיר את העם היהודי אל מולדתו בארץ–ישראל , קדמה למעורבותו של הרצל , אך הוצאתו של ספרו מדינת היהודים לאור בשנת , 1896 פועלו לאחר מכן בארגון הקונגרסים הציוניים ומסעו הנמרץ , אם גם כושל בתחילתו , להבטיח מולדת יהודית בהסכמה ( ועם ערובות ) של האימפריה העותמאנית ושל המדינות האירופיות החשובות , הם שעיצבו את הציונות לתנועה לאומית לכידה ונמרצת . פנייתו של הרצל , כיהודי "מערבי" מתבולל , לציונות תוארה לא אחת כדחייה קלאסית של נתיב ההתבוללות שבו בחרו רוב יהודי אירופה המערבית , שלא כיהדות מזרח אירופה , שהיתה חדורה יותר תודעה אתנית . נטען ( גם לדברי הרצל עצמו ) כי הזעזוע שנזדעזע מן העוול שנעשה לקצין היהודי הצרפתי אלפרד דרייפוס בפרשה הקרויה על שמו , גילה לו כי אין סיכוי שהיהודים יוכלו ביום מן הימים להתגבר על האנטישמיות באמצעות התבוללות : מכאן ההכרח שהיהודים יקימו מדינה שלהם , שבה לא יצטרכו להעמיד פנים – באמצעות התבוללות – כי הם מה שאינם , ויוכלו לחיות כיהודים גאים . לפיכך נחשב הרצל לדמות מפתח בתמורה שהתחוללה בהיסטוריה היהודית בעת החדשה – מסיפור של התבוללות להגדרה עצמית לאומית . מן הראוי לשפץ מעיקרו את הדיוקן הקלאסי הזה של הרצל : פרשת דרייפוס לא היתה החוויה המרכזית בתהליך ה"המרה" של הרצל ; הוא לא פסל את רוב מטרות ההתבוללות ; הוא אף לא עמד מלכתחילה על כך שדווקא ארץ–ישראל תשמש מקום למולדת היהודית ; הוא גם מעולם לא היה משוכנע לגמרי בהכרחיותם של רוב הסממנים התרבותיים והלשוניים של הלאום היהודי . הרצל לא היה אפילו יהודי "מערבי . " כדי להבין את הרצל ואת מעמדו בתנועה הציונית ובהיסטוריה ובתרבות היהודיות המודרניות , עלינו להציב אותו בהקשרו האמיתי , הווה אומר : על רקע המסורת האידיאולוגית של האמנסיפציה בקרב יהדות מרכז אירופה במאה ה . 19– לימודי המשפטים של הרצל , כבנה המשכיל של משפחה אמידה אשר עסקה בשוק ההון בבודפשט שבהונגריה , באוניברסיטת וינה ( שבה היה חבר באחוות דו–קרבות גרמנית לאומנית ) והקריירה שטיפח לאחר מכן כאחד העיתונאים הבולטים ביותר של וינה – תחילה כשליח בפריז ואחר כך כעורך מדור הפיליטונים של העיתון היוקרתי , Presse Neue Freie אכן הורו על "התבוללות" מוצלחת מאוד בחברה . אלא שהיתה זו חברה מרכז אירופית , ול"התבוללות" היה רקע רעיוני מובהק , זה של המסורת המודרנית של האמנסיפציה היהודית המרכז אירופית . אידיאולוגיה זו של אמנסיפציה , ששורשיה היו נעוצים בתנועת ההשכלה ובמאבק לזכויות היהודים שבא בעקבותיה , עודדה את השיפור העצמי בלימודים , במוסר ובכלכלה , כדרך להוכיח כי היהודים ראויים לשוויון עם לא יהודים , וכולם יתאחדו בעולם משותף של אנושיות נאורה . ובה בעת הבטיחה האסטרטגיה של אידיאולוגיה זו , מתוך עצם הצלחתם של היהודים ואופני שילובם בחברה , את נוכחותם הבולטת בחברה . אלא שהרוב הלא יהודי במרכז אירופה מעולם לא קיבל את רעיון השוויון ליהודים במלואו , ורגש זה הוליד את התנועה האנטישמית של שנות ה80– של המאה ה19– ואילך , שלובתה בחלקה בטינה על הצלחתם המוחשית כל כך של יהודים רבים בכלכלה המודרנית ובעולם התרבותי המודרני , בייחוד בווינה . תיאודור הרצל צמח מן האמנסיפציה היהודית במרכז אירופה , ביקש להגשים את ערכיה ודבק בה באמצעות הציונות שלו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא