ציונות רוחנית

עמוד:85

הפוליטית ( העיר עתידה להיעשות מרכז חשוב של פעילות פוליטית יהודית רדיקלית בקרב תלמידי אוניברסיטאות , ( ואף יותר מכך , להשתלבות בתרבות האירופית בסביבה שלא פעם חיפשה לה השראה מחוץ לחיים היהודיים . משכילים יהודיים מן העיירות הקטנות בקיסרות הרוסית שנהרו לאודסה – כגון משה לייב ליליינבלום , שתיעד את המפגש המוטרד שלו עם העיר ויהודיה בשנות ה70– באוטוביוגרפיה העברית רבת ההשפעה שלו חטאות נעורים – הרגישו כאילו זכו להצצה חטופה לעולם יהודי עתידי מוזר ומעוות , שבו מה שנראה להם כמודרניזם שלהם עצמם , שלדידם הוא קפיצת–דרך של ממש , לא היה אלא קרתנות . אמונתם שהמשימה החשובה ביותר היא הפצת רוח–חיים ביהדות באמצעות נורמות אירופיות , נתפסה לא פעם בעיר הזאת כפושרת ומיושנת . הם חשו דחוקים לשוליים , הם התמרמרו מאוד על היחס שזכו לו מידי היהודים המקומיים בעלי ההשכלה החילונית שעברו תהליך של רוסיפיקציה , והתסכול הזה , ושאיפתם שדוכאה , שימשו מרכיבים עיקריים ביצירתה של הציונות הרוחנית . אחד העם , אף הוא בן הפרובינציה , נטול השכלה לא–יהודית פורמלית , היה אוטודידקט רעבתן ( בתחילת שנות ה30– לחייו כבר קרא רוסית , אנגלית , צרפתית וגרמנית , ( ונחשב עד מהרה בקרב אנשי השפה העברית למוכשר מבין כותבי תקופתו בתיאור טיבו של המשבר הניצב בפני המודרניסטים היהודיים , ובניסוחם של פתרונות בהירים ואמינים . הוא היה שאפתן , מבריק , כריזמטי , ובורך בכושר רטורי גדול בכתב ; במשך כעש 3 ר , מסוף שנות ה80– ועד ראשית המאה ה , 20– גבה שיעור קומתו לכדי הטוען העיקרי לכתר המנהיגות הציונית . ואת זאת השיג אף שרק לעתים רחוקות הופיע בציבור , כמעט לא נשא דברים בוועידות התנועה , הסתפק בפרסום מסות שהיו בדרך כלל קצרות וחסכוניות במילים , ומעולם לא כתב ספר באורך מלא להציג את רעיונותיו שריתקו בחבלי קסם את הקוראים עברית . אחד העם הציג לפני תומכיו – תחילה בחוג קטן וסגור שהפיץ את תורתו מפה לאוזן , אחר כך במאמרים בעיתונים עבריים נבחרים , ולבסוף באמצעות "בני משה , " קבוצה חשאיתלמחצה של יהודים בעלי השקפה לאומית שבראשה עמד – שמעון דובנוב ומרדכי בן הלל הכהן בחברת אחד העם , בתו דבורה-לאה גינצברג ושתיים מחברותיה , בתמונה שצולמה באודסה , כנראה בשנת 1905

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא