ציונות

עמוד:65

המפוארה , משוש כל הארץ , היא לנו למורשה ... נשים יד לפה , ונהיה כאיש אשר אין בו רוח , הלא נבזינו בעיני נפשינו " ! יחד עם זאת נזהר קלישר – כאלקלעי – שלא להיתפס למה שאבק של משיחיות שקר עשוי לדבוק בו . ככל שהוא מביא דוגמאות מן התנועות הלאומיות הפוליטיות של אירופה של זמנו , כך הוא חוזר ומדגיש כי הגאולה היא בידי שמים , אך מציין כי "גאולת ישראל אשר אנו חוכים = ] מחכים ] לה – אל יחשוב כי פתאום יירד השם משמים ארצה לאמר לעמו : 'צאו , ' ! או ישלח משיחו כרגע מן השמים לתקוע בשופר גדול על נידחי ישראל ויקבצם ירושלימה וישם לה חומת אש ומקדש אל ממרומים תרד . " אך דווקא משום ש"מעט מעט תבוא גאולת ישראל , לאט לאט תצמיח קרן ישועה , " מתחייבות בינתיים הכנות מעשיות . קלישר מציע עידוד עליית בודדים לארץישראל , "אחד מעיר ושניים ממשפחה , " והוא אף מתיר לעצמו לציין כי כאשר יתיישבו בארץ ויתפללו "ישמע הבורא יתברך ויקרב קץ הגאולה . " לטענה כי בכך הוא חוטא בדחיקת הקץ משיב קלישר כי גם בעת שעבוד מצרים נאמר כי בני ישראל זעקו מן העבודה הקשה "וישמע ה' ויזכור את בריתו : " ברור כיצד קלישר נע כאן בין הדטרמיניזם ההלכתי לאימוץ המעשה המדיני המחולל הקשור למודרנה . ברוח זו מציע קלישר גם כמה הצעות מעשיות ליישוב הארץ , אשר בחלקן ייהפכו לאחר מכן לאבן–פינה של המפעל הציוני : הקמת "חברת ארץ נושבת" שתקנה קרקע בארץ–ישראל , תקים מושבות חקלאיות ותתמוך באשראי ובהדרכה בעולים ; הקמת " בית מדרש ללימוד חוכמת הארץ לחנך בני ישראל ללמדם עבודת שדה וכרם ; " הוא אף מציע הקמת יחידות משמר "להכין שם שומרי מלומדי מלחמה למען לא יבוא הערבים ... לשחת הזרע ומטעי כרמים . " עמדותיהם של אלקלעי וקלישר היו חריגות לדורם ולדעות המקובלות על הממסד הרבני , ולא מעט סבלו השניים מביקורת שהופנתה לעברם מחוגי הרבנות . בסופו של דבר , לא מהם , ולא מחוגיהם , צמחה הציונות . אך הם מעידים על כך כי במהלך המורכב של גיבוש תודעה לאומית יהודית מודרנית , כתגובה על אתגרי המודרניזציה , ניתן לראות חלחול של רעיונות מודרניים ומהפכניים גם לחוגי היהדות המסורתית : לימים ייתפסו כתביהם הנשכחים של אלקלעי וקלישר כעמוד האש ההולך לפני המחנה : אך בזמנם לא היה להם מחנה ואיש כמעט לא הלך לאורם ; רק לימים ייהפכו כתביהם למקור ההשראה של הציונות הדתית . גורל דומה , אם כי מן הצד האחר של המתרס התרבותי , זומן גם למשה הס , שנולד למשפחה מסורתית בחבל הריין ( ר' ערך במדור ההגות היהודית המודרנית . ( אזור זה היה בשליטת צרפת בעת המהפכה והמלחמות הנפוליוניות , היהודים זכו בו לאמנסיפציה ( שבוטלה לאחר סיפוח החבל לפרוסיה ב , 1815– והרעיונות המהפכניים והרדיקליים היו נפוצים בו , בייחוד בקרב משכילים יהודיים או ממוצא יהודי ( היינריך היינה , לודוויג ברנה וקארל מארקס באו מהאזור הזה . ( בצעירותו התרחק הס מן האורתודוקסיה והצטרף אל שורת הרדיקלים שדגלו במהפכה עולמית ובסוציאליזם . במשך שנים היה מקורב למארקס , ל"ברית הקומוניסטים" ולאינטרנציונל הסוציאליסטי הראשון . כמארקס יצא גם הוא לגלות פריז , ושם בילה את מרבית שנותיו . במהפכה הסוציאליסטית ראה גם את פתרון מצוקתם החומרית והרוחנית של היהודים ואת השגת השוויון שנמנע מהם בחברה הבורגנית : מבחינה זו אין הבדל בין גישתו לזו של מארקס ושל מרבית הסוציאליסטים היהודיים בני דורו . עם זאת ניכרים כבר בכתביו המוקדמים ( ההיסטוריה הקדושה של האנושות , הטריארכיה האירופית ) דגשים קצת שונים : הוא מתמקד בכתיבתו ההיסטורית בהדגשת תפקידם של היהודים , רואה בחקיקה הסוציאלית העברית הקדומה מופת לסוציאליזם בעתיד , ורואה דווקא בשפינוזה , האיש ששילב משה הס , שנולד למשפחה מסורתית בבון , גרמניה , התרחק מן האורתודוקסיה והתקרב לסוציאליסטים המהפכניים , ולתקופה קצרה גם למארקס ולאנגלס , נחשב לאחד ממבשרי הציונות ול"אבי הסוציאליזם הציוני"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא