מעורבות יהודית בתנועות ליברליות

עמוד:5

בארצות הברית , בסוף המאה ה19– ובמהלך המאה ה , 20– יותר מעניין ההפרדה של הדת מהמדינה . את האתגר העיקרי הציבו הפונדמנטליסטים הפרוטסטנטיים , שהיו חוד החנית במערכה שביקשה להביא לידי כך שהחוק ומוסדות הציבור ישקפו ערכים פרוטסטנטיים , שכללו בין השאר , אך לא רק , נוסחי שבועה נוצריים , השלטת השבתון בימי ראשון וגם תפילות וחינוך דתי בבתי הספר הציבוריים . היהודים בעת ההיא נאבקו בצעדים הללו בעיקר מעל דפי העיתונות היהודית והכללית , ובאמצעות פניות אל הקונגרס . רק בסוף שנות ה40– של המאה ה20– ( לאחר כמה תקדימים משפטיים שהיו ציוני דרך ) החלו יהודים להעדיף פנייה לבתי המשפט לבקשת סעד משפטי . יתרה מזה , עד סוף המאה ה19– יהודים פירשו את ההפרדה בין הדת למדינה כשוויון של זכויות ומעמד יותר מאשר כניטרליות מוחלטת של המדינה או כאותה "חומה גבוהה" של הפרדה שאימצו יהודים ליברליים אחרי מלחמת העולם השנייה . הנסיבות בקנדה היו שונות בהרבה מאלה שבארצות הברית . עצמאותה של קנדה לא הושגה בהתקוממות , אלא על ידי האצלה מדורגת של סמכויות שלטון מצד בריטניה . " חוק צפון אמריקה הבריטית " שחוקקה בריטניה ב , 1867– שהיה למעשה לחוקתה של קנדה , לא הבטיח שוויון לכל האזרחים , אלא העניק מעמד מועדף לקתולים ולפרוטסטנטים ולדוברי אנגלית וצרפתית . היהודים השלימו עם העליונות שהוענקה רשמית לקבוצות תרבותיות מסוימות ובדרך כלל קיבלו את מעמדם הנחות – עד לעידן ההסכמים הבינלאומיים לזכויות אזרח והעיגון הרשמי של החברה הרב–תרבותית שלאחר מלחמת העולם השנייה . תחום של פעילות פוליטית ליברלית משותף ליהודים אמריקניים וקנדיים היה הקמתם של ארגוני הגנה , תמיכה ועזרה הדדית לשמירה על הזכויות והאינטרסים של יהודים בצפון אמריקה וברחבי העולם . בגופים האלה היו "בני ברית" ( נוסד ב ( 1843– ו"בני ברית קנדה" ;( 1875 ) "הוועד היהודי האמריקני" , ( 1906 ) שמייסדיו כללו יהודים גרמניים מבוססים היטב כגון ג'ייקוב שיף , לואיס מרשל וסיירוס אדלר ; "הליגה למניעת השמצה" ( 1913 ) והמקבילות הקנדיות שלה ;( 1919 ) "הקונגרס היהודי האמריקני" , ( 1918 ) שנוסד בידי הרב סטיבן ס' וייז ; ו"הקונגרס היהודי הקנדי" 1919 ) ו . ( 1934– הארגונים האלה מילאו תפקיד חשוב בפעילות להקלת ההגבלות על ההגירה , בגיוס תמיכה למען היהודים באירופה הנאצית ובמאבק נגד קנאות וחוסר סובלנות בכלל , ונגד אפליה דתית וגזענית בתחומי השיכון , התעסוקה והקבלה למוסדות לחינוך גבוה בפרט . כמה מן הארגונים היהודיים עמדו על ההתאמה הקיימת בין ערכי היהדות לערכים ליברליים , או , כפי שניסח זאת לואיס ברנדייס , היהודי הראשון שכיהן בבית המשפט העליון והיה גם בין משתתפי הקונגרס היהודי האמריקני בראשיתו : " האידיאלים הנעלים ביותר של היהדות הם אמריקניים ביסודם , משום שהחוק היסודי של אמריקה מבקש לממש את האחווה בין בני אדם " . הליגה למניעת השמצה הכריזה , כבר בשנת , 1913 כי מטרתה העליונה היא "להבטיח צדק ויחס הוגן לכל האזרחים באשר הם , לשים קץ לתמיד לאפליה לא צודקת ולא הוגנת וללעג כלפי כל כת או קבוצה של אזרחים . " דפוסי ההצבעה של היהודים בבחירות הראו אף הם נטייה טרומית גם בארצות הברית וגם בקנדה , אף כי דבר זה מתבסס בעיקר על התרשמות , וגם כך עדיין היו רחוקים מלהיות אחידים או קבועים . בשנות ה90– של המאה ה18– הזדהו יהודים , למשל , עם ה"ג'פרסוניאנים" חסידי השוויון ולאחר מכן עם המפלגה הרפובליקנית–דמוקרטית , יותר משהזדהו עם ה"פדרליסטים , " מפלגת המיוחסים וזכויות היתר . ובשנות ה50– של המאה ה19– הם נטשו במספרים גדלים והולכים את שורות המפלגה הדמוקרטית על רקע עמדתה השנויה במחלוקת בזכות העבדות , ופנו בעיקר אל המפלגה הרפובליקנית החדשה של אברהם לינקולן , בטענה כי בה הסיכוי הטוב ביותר לאינטגרציה לאומית ולרפורמות . גורם נוסף לנשירה מהמפלגה הדמוקרטית היה הפיכתה המהירה באזורי המזרח למוקד של פעילות פוליטית של האירים , שהקתוליות שלהם הזכירה ליהודים את רדיפותיהם באירופה . במישור הארצי , עד שנות ה20– כבר תמכו רוב היהודים , למעט כמה יוצאים מן הכלל , במפלגתו של לינקולן וברפובליקנים הפרוגרסיביים . ראויה לציון העובדה כי הנשיא וודרו וילסון הדמוקרטי – שה Jewish Advocate– של בוסטון כתב עליו כי הוא אידיאליסט ליברלי הראוי לתמיכת היהודים , פגישה של חברי "בני ברית" בניו-אורלינס . ( 1878 ) יהודים בארצות הברית וקנדה פעלו פעולה פוליטית ליברלית בהקימם ארגוני הגנה , תמיכה ועזרה הדדית לשמירה על האינטרסים ועל הזכויות של יהודים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא