תנועות לשינוי חברתי ולהתחדשות לאומית – מבוא

עמוד:3

ושיטות פוליטיות בורגניות , פעל ארגון ה " בונד " ( נ ' , ( 1897 שגייס לשורותיו עשרות אלפי פועלים מקצועיים יהודיים ברוסיה ובפולין , בתוך המסגרת הכללית של התנועות הסוציאל–דמוקרטיות המזרח אירופיות לייצוגם של אינטרסים יהודיים . מפלגות פוליטיות יהודיות שגשגו בייחוד בגליציה וברוב מדינות מזרח אירופה ומרכזה בעולם שלפני מלחמת העולם הראשונה ובין שתי המלחמות . יהודים בכל חלקי העולם קיבלו את התפיסה שהפוליטיקה היא עשיית שימוש בזכויות אדם שאינן ניתנות לערעור במעגל הציבורי שבו יכולים יחידים להתאגד כדי לעצב את הכוחות המושלים בהם ובעמיתיהם . את הפוליטיקה היהודית יש להבין כשורה של אבטיפוסים שאינה ייחודית לחלקים מסוימים של העולם . את הפוליטיקה היהודית הליברלית משייכים בעיקר אל המערב , ואת הפוליטיקה המהפכנית – אל מזרח אירופה . עם זאת היו בין יהודי רוסיה גם פוליטיקאים ליברלים , שחזו כי האמנסיפציה עתידה עוד לבוא , ובראשית המאה ה20– תמכו במפלגה הדמוקרטית הקונסטיטוציונית . לעומת זאת , היה קיים ייצוא של הלהט המהפכני היהודי מרוסיה למערב אירופה ולאמריקה הצפונית , שבהן סיפק האי שוויון החברתי , שהיה נפוץ אף באותן סביבות מסבירות פנים יחסית , גרעינים לאבני הריחיים של הרדיקליזם . המאגרים העמוקים ביותר של רגשות ציוניים נמצאו במזרח אירופה , אבל תנועות ציוניות בעלות השפעה היו קיימות גם במערב , במזרח התיכון ובצפון אפריקה . את הפוליטיקה היהודית המודרנית יש לתפוס לא במונחים של התפצלות לשני הפכים , אלא יותר כמרחב תלת–ממדי המוגדר על פי צירים של הזדהות דתית , לאומית וכלכלית . הקיצוניים בצירים האלה הם האורתודוקסיה החרדית מול החילוניות , הציונות מול ההתבוללות , והסוציאליזם המהפכני מול הליברליזם הבורגני . היו ארגונים פוליטיים יהודיים שייצגו כמעט את כל מגווני המיקומים לאורך שלושת הצירים האלה . "ההתאגדות המרכזית של האזרחים הגרמניים בעלי האמונה היהודית" היתה " ליברלית" ( כלומר , רפורמית ולא חילונית , ( אנטי–לאומית להלכה ( אבל לפעמים אוהדת של הציונות , ( וליברלית אדוקה בסוגיות החברתיות–הכלכליות . מן הצד האחר , הבונד היה חילוני וסוציאליסטי , ובמרוצת הזמן דגל בלאומיות יהודית בתפוצות , אף כי נותר תמיד אנטי–ציוני קיצוני . ובתנועה הציונית היה מגוון מסחרר של מפלגות שנפרשו על פני כל הספקטרום של האידיאולוגיות הדתיות והכלכליות–החברתיות . מחוץ לארץ–ישראל ( ואף בה , לפני ( 1948 התנהלה הפוליטיקה היהודית מחוץ למסגרתה של מדינה ריבונית . החיים הפוליטיים היהודיים שגשגו במסגרת של חברה אזרחית , המהווה , יחד עם המדינה המחולנת , את שני עמודי התווך של המודרניזציה . את החברה האזרחית ניתן להגדיר כדפוס של התאגדויות שונות – כלכליות , דתיות , תרבותיות , חינוכיות וכן פילנתרופיות המעודדות את האינטרסים של הכלל , הנראים מצדם כסכום האינטרסים של הפרטים . ההבחנה של הרומאים העתיקים בין הפרטי ובין הציבורי ( הprivatus– וה , ( publicus– בין היחיד הלא קיבוצי והמבודד לבין הממלכה הנאצלת של הממשל הציבורי , נעשתה במונחים של המודרנה לחיבור מורכב , גם תומך וגם עוין , בין מוסדות המדינה למוסדות החברה ( כגון התקשורת , בתי הספר , ההתאגדויות העסקיות . ( בחברה האזרחית היתה הצמיחה של היחיד מתקדמת בד בבד עם זו של הכלל . ההבחנה בעובדה זו חיונית כדי להבין מדוע החברה המודרנית , שעודדה את היהודים לפתח את האוטונומיה שלהם ואת שאיפותיהם כפרטים , גם עוררה אותם לפעול במאוחד למען האינטרסים המשותפים שלהם . במאות ה19– וה20– היו הצורות החדשות של החיים החברתיים של היהודים שונות במידה קיצונית מן הקהילות האוטונומיות של העידן הישן . הארגונים הקהילתיים היהודיים שוב לא היו אוטונומיים וההשתייכות אליהם כבר לא היתה מחייבת , ולעתים קרובות היא היתה לגמרי וולונטארית ( כמו בארצות הברית ) או וולונטארית–למחצה ( כמו בגרמניה , שבה יכלו יהודים לפרוש מן המסגרת הקהילתית אם רצו , אבל בדרך כלל נותרו בה ושילמו מסי חובה לקיומה של הקהילה ולפעולות הצדקה שלה . ( כך היה אפילו ברוסיה , שאותה ביקשה המדינה הצארית לעשות מודרנית יותר בכמה מובנים , למשל בהסרת כמה ממחיצות הביניים בין השלטון לאזרח הפרטי . מן ה " קהל " המסורתי של היהודים נשללה האוטונומיה רק מבחינה טכנית , ושלטון עצמי של יהודים נמשך במישורים רבים ושונים עד לראשית המאה ה . 20– בכל רחבי העולם היהודי , אבל בייחוד בארצות האמנסיפציה , שגשגו במסגרת הקהילות היהודיות ומחוצה להן , מימי נפוליון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה , אינספור התאגדויות משנה , שיצרו רשתות ארציות חדשות של ארגוני אחווה ופילנתרופיה . התאגדויות ספרותיות , איגודים להקמת בתי חולים ובתי ספר , ותוכניות לאימון נוער יהודי במלאכת יד ובחקלאות , כל אלה יצרו חברה אזרחית יהודית ייחודית , גוף ביניים בין תחומי הכוח השלטוני של הלא יהודים לבין המעגל האינטימי של הפרט ושל המשפחה . החלק הגדול של הערכים במדור הזה עוסק במעורבותם של יהודים בתנועות רדיקליות , בעיקר אלו הקשורות בסוציאליזם , בקומוניזם ובציונות או בצירוף כלשהו שלהן . אבל תשומת לב ניכרת מוקדשת גם לתחום השקט יחסית של תנועות ליברליות לשינוי חברתי בקרב היהודים . בקהילות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא