הרהורים על השפה העברית

עמוד:346

מהבליל שפה חדשה . באותו שיר היא כתבה גם ש"עברית היא סקסמניאקית , " ובמרחק כמה שורות ש"עברית היא בת–שבע נקייה . " אלכימיה ? כן , אלכימיה . . 5 אברהם שלונסקי הציע ל to be or not to be – ההמלטי את "להיות או לא להיות . " יונתן רטוש הציע "יהי או בל יהי . " מי צודק ? שלונסקי מדבר , רטוש מדייק בגיור הצליל האנגלי . אם הייתי בימאי הייתי לוקח לבימה את שלונסקי . כשאני קורא את הטקסט השייקספירי אני שומע את רטוש . . 6 ברור גם שיש דינמיקה של שפה . המילה "שח–רחוק" לא התאזרחה בעברית כיוון שקל להגיד "אתמול טלפנתי לאמי" יותר מאשר "אתמול שח–רחקתי לאמי . " ויש עוד דוגמאות . מצד אחר , אני אשא את השלט הגדול ביותר בהפגנה מול המילה המעליבה "כ סית . " ובאותו הצד , אני מנסה להאמין שהצירוף הסלנגי "אני חולה עליך" מתכתב עם "מה תגידו לו , שחולת אהבה אני" ( שיר השירים ה , ח , ( ש"אני מת עליה" מתכתב עם ... " כי עזה כמוות אהבה " ... ( שיר השירים ח , ו , ( ש"אני דלוק עלייך" וש"אני שרוף עלייך" מתכתבים עם "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" ( שיר השירים ה , ז . ( אולי הלכתי רחוק מדי . . 7 ובקשר לשפת השירה . משורר ערבי , למשל , יכול לקנות פרח בערבית מדוברת ולכתוב עליו שיר בערבית ספרותית . אני קונה וכותב את אותו הפרח כמעט באותה שפה , אולי כיוון שאני יודע שהעברית היא קרוסלה בלונה פארק רב יופי . אם ישפטו אותי על כך אני אבקש שינכו לי שליש על התנהגות טובה . בבית המשפט אני אצטט את השיר הזה : בלאדי מרי וה d י N ה היא נע E ת U . 6 עים U . eJ ב האח S . י U ל מכ . נית אמ S י f נית . עיניה לח צ . ת H ה g ק וא ah ח # ע ( N י P . ה aH ] י J ל . נד ה . i ל U ים לצ א . ( N נ i יד R . ZU אים ל ) מ S י , J לא j י מ S י , מ 6 יה נסחט . ת ה ke ים H מ . מיץ מ J טן העגבנ M 9 ה g ZU ם חתכ ל ) את ה N l ה על צ k חת ה m לט . היא י n . עת ahaU ק ה א ה U e ט N ה U ל ה d פה ואנטנת העגיל U על אז 7 נ ) מזהה מ N ח . ק את ה m י P נה . ההגה יסיט את ה e כ . נית מ m ימן U אלה לנ ao ה והיא p פ p ח את ה a לת ותעמד UJ לי ה H IP a מטפ N . ה ל ke ה ז . נה . הרהורים על השפה העברית עמוס עוז " חציי d סלע מוצק , חציי d חולות נודדים" השפה העברית : סיפור אהבה שלי , עם בושה ותאווה וחרטה וכיסופים . אני את העברית אוהב מילדותי . המילים שלה , המנגינות שלה , הקפריזות . ואני מחזר אחריה עד כדי גיחוך . מנסה תמיד לנחש מה חביב עליה ומה מכעיס אותה . לא פעם עשיתי חוכמות ופיתולים בניסיון להתקבל עליה . היא לא שלי באמת . היא לא של אף אחד . שפה יפה וקשה , קשה לכתיבת סיפורים , קשה לחקירה מדעית , קשה לשיחת יומיום . היא היתה של הנביאים . ואחר כך , כמו בגלגול אחר , היתה של התנאים . מאז היא לא היתה של אף אחד . לא כולה . לא בכל–לב . קצת , ככה , הניחה למישהו להתקרב מעט – וחמקה הלאה . אפילו ביאליק או עגנון : כן ולא–כן . התמסרה עד גבול ידוע – וברחה לה הלאה , אל שדות אחרים . אני לומד אותה כל ימי חיי : לא משנן מילים דווקא , או את כללי התחביר וחוקי הניקוד , אלא מנסה לבלוש ולהבין את אהבותיה ושנאותיה . בעיקר , להבין מה היא שונאת ומה אינה מוכנה לסבול . פעם אמרתי למישהו : העברית אוהבת צמצום טוטלי , מפני שתחילתה – כלשון כתובה – בגילוף הפסוקים באבן . ומתבקשת קומפקטיות . חיסכון . לשונות אחרות נולדו על גבי גומא , פאפירוס . הנה , לשון הסמיכות : ביאליק כתב , בכמו משיכת–מכחול אחת , "אילמי נפש . " נסה נא לומר זאת באנגלית , סח לי פעם שלונסקי , ואילמי הנפש יהיו גם מסורבלים , כבדי תנועה , וגם "מתפייטים . " העברית שלנו , החדשה , חצייה סלע מוצק וחצייה חולות נודדים . הסלע אינו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא