עברית – בשתיקה

עמוד:341

" טוטליות , " למשל , או "טוטליטריזם . " ואף על פי שעכשיו עברית מרצונה החופשי כבר מקשקשת במילים שאולות , דומני שהיקף ודחיסות חוויותינו מעולמות רבים , כאלה שעברו עלינו בשפות שונות , כל ניסיון חיינו המשותף והנבדל , משתקף מבעד לעברית העכשווית , ומקנה לה מידת אלם מיסטית משהו . לכן אני מתעקשת בקביעתי שלא עברתי לעברית , אף על פי שמדי פעם בפעם אני עוברת בעברית , שגם בה אני נמצאת במצב של עובר ושב . לא עברתי , אלא כמכונת תפירה "זינגר" טיפוסית אני מחברת בין שני קצוות של בד חווייתי , של כסות מאיה , היא האשליה במיתולוגיה הוודית , הקרועה בתנועת התפר הלוך ושוב , וכך גם מחזקת ומבליטה את הגבול שבין שני חצאי החיים ובין שני המילונים . אני מחברת רוסית לעברית בתפר בטוח , ובו אני גם מפרידה ביניהן , בלי שיתערבבו לתוהו של ז'ארגון חדש . חלק ניכר של חיי מתקיים בעברית ומתנהל לפי חוקיה , אבל אי אפשר למחוק את ההווה האחר , להכריח את עצמי להפוך לגוף חסר זיכרון – "מה שלא עבר איננו עבר . " לכן אוצרות המילים ותפקודי השפות משלימים זה את זה , ומעניקים לי את היכולת לחיות גם את אשליית החיים השלמים , ולא רק קטעים , גזרים , חתיכות ופרקי זמן בלבד . ידועה המחלוקת בדבר אפשרות כתיבה בלשון שאיננה שפת אם . בארץ מוצאי הפולמוס עדיין מתרחש ברמה הלאומיתהגנטית , וחלק מהמתווכחים שוללים את זכותי לשפת אם כלשהי . לא הייתי רוצה להתעמק בעניין יתר על המידה , אבל ארשה לעצמי לצטט את הפילוסוף הגרמני בן המאה ה , 18– י"ג האמאן : " מי שכותב בשפה שלו יש לו סמכויות של אבי משפחה , והוא יכול להגשים את מלוא טבעו , ככל שיש לו כוח להפעיל את סמכויותיו , ואילו הכותב בשפה זרה חייב להשפיל את רוחו לפניה כמו מאהב . " למרות שהאמאן טוען שכתיבה כזאת בלתי אפשרית כביכול , במטפוריקה שלו הוא מעניק לי דימוי יקר ערך : מאהב–אוהבמאוהב . תפיסתנו את אב המשפחה השתנתה לא מעט מאז תקופת הפילוסוף הזה , וסמכויותיו נגזלו ממנו בידי גוזליו , ואילו עיקר מושג האהבה נשאר כמקודם . המאוהב מוסר את עצמו לחסדו של האהוב , ונותן לו חופש להנהיג ולהדריך . אבל האם הוא באמת ובתמים מוכרח לאבד את עצמו , להשתעבד , לאבד עצמו לדעת ? האמאן חשב ששימוש בצורות מוכנות ונכונות של שפה זרה ממית את היצירה . בהתקף אירוניה עצמית כתבתי : עברתי מקום שכרתי עברית מרוהטת ספה דו–מושבית נפתחת שולחן תלת–ממדי וחצי כיסא כי פתאום שכחתי את חציו השני . אבל מה בדיוק עושים במקום חדש , בחדר שכור , מלא חפצים ישנים ? אחרי ההלם הראשוני אנחנו מתחילים לסדר את הריהוט , את כל הדברים בו , בצורה אחרת , לפי טעמנו . נכון , אני מנצלת עצמים מוכנים , אך גם בשפת אמי , ברוסית , אינני מייצרת את רוב השרפרפים במו ידי . משורר לעתים משתמש בקרשים ובלבנים , לעתים בבניינים שלמים ואפילו בשכונות ובערים , ובמידת הצורך הפנימי הורס אותם ומשחזר או בונה מחדש . למדתי עברית באמצעות קריאת שירים , שאותם ניסיתי מיד לתרגם מתוך כוונה לבדוק את הגבולות של שתי השפות . מעניין שהאמאן , אשר התנגד לתרגום כי סבר שהוא מעוות ומאבד את מהות העניין , את מה שמבדיל בין שני סוגים של חוויה פנימית , אותו האמאן עצמו האמין כי השירה היא שפת האם של האנושות . לגבי אדם שעובר ממקום למקום , מחליף עולמות , נכנס למצב חריג , לא תקין , הרה טראומות בלתי נמנעות , אדם שרגיש לשפה וקשור לשפתו הראשונה , הדבר נכון על אחת כמה וכמה . אבל מי שיש לו גישה לשפת האם הקדומה של האנושות אולי כבר מחזיק בתרופתו וצריך רק להתנסות בה . בדרכי למקום החדש חשתי בוודאות שאני עומדת לפני שתיקה , לא תיארתי לעצמי אפשרות של כתיבה בשפה כלשהי – לא בשפת עברי ולא בשפה העברית . הנכונות הזאת לשתיקה הביאה לי את היכולת להקשיב ללשון הנלמדת כמו שאני מקשיבה ללשון ילדותי – בדומה למאהב של האמאן – ולהרשות לשתי הלשונות לדבר דרכי .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא