דוד ילין

עמוד:325

דוד ילין דוד ילין נולד בירושלים ב1864– ומת בה בשנת . 1941 בנעוריו למד בבית הספר "כל ישראל חברים , " וכבר בגיל צעיר למד ערבית , ממורים פרטיים . בין השנים 1888 ו1904– שימש מורה בבית הספר "למל , " ובין 1904 ו1910– לימד בסמינר "עזרא , " שנעשה כעבור זמן לבית המדרש העברי למורים . בתוך כך , ב , 1903– ייסד דוד ילין את גן הילדים העברי הראשון בירושלים . מראשית דרכו היה דוד ילין פעיל ציבור בולט , חבר מועצת העיר ירושלים ואף הפרלמנט התורכי , מנהל בית מדרש למורים ועוד . ב1926– החל את דרכו באוניברסיטה העברית בתחום שירת ימי הביניים , אחד מתחומי המחקר העיקריים שלו . דוד ילין היה חוקר הלשון העברית , בלשן , מילונאי ופילולוג . ב1889– נמנה עם מייסדי ועד הלשון , ומ1912– ועד מותו העברי ולשימוש בעברית לא רק כשפת קודש אלא כשפה עכשווית חיה , וראה בעצמו יהודי לאומי ללא דת . ב1882– היה בן–יהודה בין מייסדי אגודת " תחיית ישראל " שדגלה בעבודת אדמה , בתחיית הלשון העברית כלשון דיבור , ביצירת ספרות ומדע עבריים ובחינוך הנוער לתודעה עברית ולהשכלה כללית . בן–יהודה היה פעיל מאוד בעיתונות העברית . פרט לעבודתו בעיתון חבצלת החל להוציא לאור ב1885– עיתון שבועי ושמו הצבי , ששינה את שמו להאור והתפרסם תחילה פעמיים בשבוע ולאחר מכן היה לעיתון יומי , עד מלחמת העולם הראשונה . בכל עיתוניו לחם בן–יהודה למען עבודה עברית ותחיית הלשון העברית . מתוך האידיאולוגיה הזאת , ומתוך הצורך המעשי בהרחבת העברית לטובת עיתוניו ופרסומיו האחרים , הרבה בן–יהודה לחדש מילים ולתרגם מושגים מלשונות זרות . ב1891– מתה אשתו של בן–יהודה משחפת . בנם , בן–ציון ( לימים איתמר בן אב"י , ( גדל בבית שבו דיברו עברית בלבד . בן–יהודה נשא לאישה את אחות אשתו , ששינתה את שמה לחמדה בן–יהודה , למדה עברית והחלה לכתוב סיפורים ותמכה בלהט בפועלו של בעלה . בני הזוג עוררו עליהם את חמתם של רבני ירושלים ושל הציבור הדתי בעיר גם על רקע מלחמתם העיקשת ב"חלוקה . " ב , 1894– בעקבות הלשנה לשלטונות התורכיים , נשפט בן–יהודה לשנת מאסר על מרידה בשלטון . התערבות של הברון רוטשילד הביאה לזיכויו בערעור . פרשת ההלשנה והמשפט עוררה על בן–יהודה את הצנזורה התורכית , ובן–יהודה פנה לעסוק יותר בשאלות לשון ותחיית העברית . הוא הקדיש מאמץ רב לעבודה על מילון עברי . לשם הכנת המילון תיעד בן–יהודה מילים מטקסטים עבריים מכל התקופות , לצד תיעוד השפה המדוברת , החידושים הרבים שטבע בה בעצמו ושטבעו בה אחרים , ולא פחות מכך – תיעד את החסר בה מבחינת אוצר המילים . העבודה על המילון ארכה שנים רבות , ובן–יהודה נסע לשם כך פעמים רבות לאירופה ולארצות הברית . המילון – מילון הלשון העברית הישנה והחדשה , החל להתפרסם בחלקים בשנת , 1910 ומפעל הפרסום נמשך לאחר מותו של בן–יהודה . המילון המקיף כולל מילים עבריות ולועזיות מכל התקופות , ומסודר על פי סדר הא"ב , כנהוג באירופה , ולא על פי סדר השורשים , כנהוג בערבית וכפי שהיה מקובל בעברית בימי הביניים . ב1890– יסד אליעזר בן–יהודה יחד עם דוד ילין ואחרים את "ועד הלשון" ושימש יושב ראש הוועד מאותה שנה ועד מותו . בן–יהודה לחם בשימוש בגרמנית כשפת ההוראה בבתי הספר הטכניים ובטכניון בחיפה . כל ימיו שילב בין עבודתו המדעית–הלשונית ובין פעילות ציבורית ענפה . בן–יהודה היה מהמצדדים בתוכנית אוגנדה , ובמלחמת העולם הראשונה קרא ליהודים בארץ–ישראל להיות עותמאנים , כדי לשמור על שלמות היישוב היהודי בארץ . עם זאת , היות שהיה ציוני , סבל מלחץ השלטון התורכי , ולכן יצא לארה"ב לעבוד על מילונו עד כיבוש הארץ בידי הבריטים . ב1919– שב לארץ–ישראל ופעל למען הכרזה על העברית כאחת משלוש השפות הרשמיות בארץ–ישראל . לזכותו של אליעזר בן–יהודה רשומה החייאת השפה העברית כשפת דיבור וככלי מרכזי לביסוס תודעה לאומית עברית בארץ–ישראל . בן–יהודה היה החשוב והגדול במחדשי מילים וביטויים בעברית המודרנית , מתוך כוונה מפורשת להפוך את השפה העברית לשפת חיי היומיום של היהודים השבים לארצם ההיסטורית . ביטויים במדע ובטכנולוגיה , בעיתונות , בספרות , ובכל תחומי החיים המעשיים יצאו תחת ידו ללא הרף במשך עשרות שנות פעילותו . בן–יהודה חידש מילים על בסיס שימושי שורשים ומילים בכל שלביה הקודמים של העברית , ונטה לגזור מילים משורשים ערביים וכן משפות שמיות אחרות לפי המצוי והאפשרי . אף כי רבים מחידושיו לא קנו להם מקום , קשה להפריז בחשיבות מפעלו הלקסיקלי , שכן עצם חידוש המילים ביסס את השפה העברית כשפה חיה והראה לכל הבאים אחריו את המערכת הלשונית העברית כמערכת יוצרת , פתוחה וגמישה היכולה להפיק מילים חדשות לפי צורכי הזמן .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא