דן בן–אמוץ

עמוד:323

דן בן–אמוץ דן בן–אמוץ נולד בפולין ב1923– ומת בתל–אביב ב . 1989– שמו המקורי היה משה תהילים–זוגער , הוא עלה לארץ–ישראל בילדותו והתחנך בכפר הנוער בבן–שמן . בן–אמוץ שירת בצבא הבריטי ופל"ים ( פלוגת הים של הפלמ"ח . ( לאחר קום המדינה התפתח בן–אמוץ במהירות לאחד הכותבים ההומוריסטיים הבולטים בתרבות הישראלית . הוא הרבה לפרסם רשימות בעיתונות ( בדבר השבוע ובמעריב ) וכן פרסם שורה של רומנים . בספריו המוקדמים נגע בבעיות יסוד של הזהות והתודעה הישראליות . ספרו לזכור ולשכוח עוסק בטראומת השואה ואילו לא שם זין מטפל בקשייהם של גברים ישראליים שנפגעו במלחמה . דן בן–אמוץ קנה לו מקום חשוב בתרבות הישראלית הפופולרית . ברשימותיו שיחזר וחיקה קולות ותכנים "עממיים" בתוך שהוא מעצב עמדה פובליציסטית–ביקורתית שההומור לעולם אינו נעדר מדרך ביטוי . ( בכתיבתו העיתונאית והספרותית העז בן–אמוץ לטפל ללא עכבות בנושאים בעייתיים , כגון השואה , מרכזיות הצבא בחיים הישראליים וה"ביטחוניזם , " וכן הערכים הבורגניים שקנו להם מקום בחברה הישראלית הצעירה שראתה בעצמה מהפכנית ומונהגת על ידי אידיאולוגיה לאומית משותפת וברורה . ברשימות "סיפורי אבונימר" שלו ביטא בן–אמוץ קולות שביקשו לייצג את הערבי הארצישראלי , ה"אחר" המובהק שקולו בדרך כלל לא נשמע בחברה הישראלית ובשיח הציבורי המתנהל בה . הוא עשה זאת באירוניה , בעוקצנות ובהומור רב ולא פעם בעיצוב של מהלך ביקורתי–חתרני מובהק . בן–אמוץ היה מחלוצי ה"ניו ג'ורנליזם" הישראלי . כתיבתו העיתונאית הצטיינה במתן תפקיד מרכזי ל"אני" הכותב ותיאור הדברים מבעד לעיניו בטקסט שלא פעם פונה ישירות אל הקורא ומשתף אותו בדברים . יחד עם עמוס קינן ואחרים תרם בן–אמוץ להתרחקות מן השפה העגנוניתתלמודית , השפה המשופעת הדים מן העבר , וליצירתה של מהפכה סגנונית–לשונית המבקשת לטשטש מאוד את הגבולות בין "גבוה" ל"נמוך" ובין "דיבורי" ל"ספרותי . " בספריו המאוחרים ( זיונים זה לא הכל , זיוניוני הדרך ) מביא בן–אמוץ לידי ביטוי את מקומו הבולט בעולם הבוהמה התלאביבי . דן בן–אמוץ סימל דמות של צבר פוסט–אידיאולוגי : צעיר לנצח , יצרי , מחוספס , נהנתן , בועט במוסכמות , בז לסמכות הממסד הלאומי הוותיק ול"סיפור הרשמי . " לדן בן–אמוץ היה תפקיד חשוב בהפניית תשומת הלב לשפה העברית המדוברת , לסלנג העברי ולשפת הדיבור של הצעירים . שנים רבות הוא נתן ביטוי לשפה הזאת ברשימותיו בעיתונים ובספרים שפרסם , מהרומנים ועד הספרים שנגעו ישירות לתרבות ה"צ'יזבאט" של הפלמ"ח . בן–אמוץ נתן ביטוי לקרבתו לשפה המדוברת בהופעותיו הרבות ברדיו , במסגרת תוכניות הומור וסאטירה . תרומתו הגדולה למתן לגיטימציה לשפת הדיבור ולסלנג היא שני הספרים שחיבר יחד עם נתיבה בןיהודה , מילון עולמי לעברית מדוברת ( חלקים א' וב . ( ' המילון , המתאפיין בעוקצנות ובשפע דוגמאות הומוריסטיות ( בליווי הכשיר אותו גם כמורה לערבית . גם לאחר שהתרחק ילין מבכר , על רקע אישיותו הנוקשה של בכר , לא הסתיר ילין את הערצתו לבכר : "במשך שנות לימודי היה נסים בכר לא רק מורי , כי אם ובמיוחד גם מחנכי . " בשנת 1901 נאלץ בכר , עקב סכסוכים שיזמו מתנגדיו , לפרוש מניהול בית–הספר ונשלח לנהל את ענייני כי"ח בניויורק . גם בארה"ב המשיך לפעול להפצת ידיעת העברית עד ימיו האחרונים . דן בן-אמוץ – הפניית תשומת הלב לשפה המדוברת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא