|
|
עמוד:276
" אלוהים" למגוון שימושים , והיא הפכה כמעט חלק מן השפה המרכזית . לעומת זאת נמנעים אנשים דתיים מכל המגזרים משימוש בשם אלוהים ומעדיפים עליו את "הקדוש ברוך הוא , " " ריבונו של עולם" ו"השם . " מונחים מקבלים משמעות שונה : " מחזור" נתפס בתודעת האדם הדתי קודם כול כספר תפילה , ואילו החילוני יתייחס אליו בהקשר הכספי או הביולוגי . סיכום כאמור , קיימת מערכת מתמדת של זרימה משפות המשנה אל השפה המרכזית והיא עוברת שינויים ומתפתחת במפגש הזה . השפה המרכזית קולטת ומאמצת מילים וביטויים המתפתחים בשפות המשנה ונותנת להם משמעויות נוספות . התהליך הזה מתבצע באופן ספונטני באתרים רבים שבהם נפגשים הישראלים , כמו ברחוב ובמרכזי הקניות ובבית הספר , אבל עיקר הזירה שבה מתרחש המפגש הוא במדיה , שהיא למעשה " המקום" שבו מתרחשת הישראליות . המדיה מתאימה לתפקיד הזה מפני שהיא חייבת להשתמש בשפה המובנת לקהל רחב ככל האפשר של צרכנים . לעומת זאת , מעמדה המיוחד מבסס ומייצב מילים , ביטויים ודרכי שיח של קבוצות שונות בחברה ( ר' ערך לשון התקשורת במדור זה . ( המפגש בין השפה המרכזית ושפות המשנה הוא קריטי להתפתחותה של העברית הישראלית . שפות המשנה מציעות לעברית מגוון רחב של אוצר לשוני דינמי . ככל שיחדרו מונחים , ביטויים ודרכי מבע רבים יותר משפות המשנה אל השפה המרכזית , כך תיעשה השפה המרכזית עשירה ומורכבת יותר . ואולם לצד החדירה הזאת מתרחשת תופעה הפוכה , כאשר דוברי שפות המשנה מתנערים משפתם המיוחדת בצאתם אל זירות השפה המרכזית , וזאת מחשש , מוצדק לעתים , שלא יבינו אותם . זו אחת התופעות המביאות להתרדדות העברית הישראלית . הרידוד מתבטא בירידה של אוצר המילים המשמש בפועל את הדובר העברי , בסגנון ובמבנה משפט דלים ולעתים עילגים ובכך שמתבטל במקרים רבים בידול משמעות ומילה אחת משמשת לצרכים רבים מדי . גם כאן יכול להיות למדיה תפקיד מעצב ומוביל אם היא תתייחס בכובד ראש למעמדה כמעצבת שפה . עולם הצעירים אחראי למונחים שאינם מוגדרים סלנג , אך אי אפשר לתאר בלעדיהם את העברית הישראלית והם משפיעים על הלשון של המבוגרים . בתמונה : צעירים בכיכר במרכז ירושלים , המכונה "כיכר החתולות . " שם אומרים "חתולה" במלעיל
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|