דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא

עמוד:241

ובז'רגונים מקצועיים רב השימוש במילים שאולות . בשפת המוסכים , למשל , אפשר להצביע על השימוש בשתי שפות מקבילות : שפת הדיבור , הנשענת רובה על האנגלית , והשפה התקנית , שרובה מילים עבריות . השאלה האמיתית העומדת לפני מעצבי השפה כמעט מאז ראשית תחייתה אינה אם יש לשלב בעברית מילים שאולות , אלא באיזה היקף , ועד כמה יש טעם להיאבק בחדירה של מילים שאולות . בתחומים רחבים וחשובים התקבלה למעשה הדומיננטיות של המונחים הגלובליים , ובהם מדעי הטבע , הרפואה , המוזיקה והטכנולוגיה . בתחומים רבים מתקיים איזון סמוי בין מילים עבריות לשאולות . נראה שבעשורים האחרונים התרופפה הנורמה המקובלת של שמירה על איזון כזה , ולכן נשמע הז ' ארגון של אנשי ההיי–טק הישראלי כשפה עברית–אנגלית מעורבת , שבה פעלים רבים נגזרים מן האנגלית , וכן שמות עצם שאולים החודרים לשימוש למרות שיש להם חלופה עברית . לשפות המשפיעות , ובעיקר – בימינו – לאנגלית , אך במידת מה גם לגרמנית וליידיש בתקופות קודמות , יש השפעה רבה על התחביר העברי , באמצעות החדרת מבנים וביטויים שהם זרים לרוח העברית ולמקורותיה . לצד השפות הזרות , שהשפיעו על העברית בדרכי עקיפין באמצעות תחומי העיסוק שבהם נחשפו הדוברים והכותבים לשפות המשפיעות , השפיעו על העברית באופן ישיר שפות המקור של המהגרים , כגון הרוסית והפולנית בפי עולי העלייה הראשונה עד הרביעית , הגרמנית של אנשי העלייה החמישית , הערבית והדיאלקטים השונים שלה בפי יוצאי ארצות המזרח וכדומה . לשפות האלה לא היתה השפעה מכרעת על העברית מאחר שקבוצות העולים היו רבות , ולא נוצרה דומיננטיות לשפה אחת ביחס לאחרות , מה גם שקבוצת עולים שהביאה עמה שפה "חדשה" התערתה בין דוברי העברית במעמד נחות ומתגונן . כך , למשל , יש לאנגלית השפעה בולטת על העברית החדשה , אך מקור ההשפעה אינו נעוץ בעולים הלא רבים מהארצות האנגלוסקסיות , אלא בתחומים הרבים שבהם האנגלית היא בחזקת שפה בינלאומית דומיננטית . היחס שבין העברית ללשונות היהודים השפעה רבה על העברית החדשה היתה לשפות היהודים השונות ובעיקר ליידיש , וכן ללאדינו ולערבית היהודית . יתרונן של השפות האלה נעוץ בכך שהן היו משותפות לדוברי גלויות שונות , והיתה להן זיקה לעברית . עם זאת , רישום של ממש הותירה על העברית , בעיקר על זו המדוברת – ומשם חלחלה למשלבים נוספים , רק היידיש . מערכת היחסים שבין היידיש לעברית מרובת סתירות . הרשב מספר במסתו שביישוב העברי של ראשית המאה ה20– הרבו לדבר יידיש , גם בין אנשי הרוח , בזמן שהאידיאולוגיה הציונית הרשמית פסלה את היידיש פסילה כה מוחלטת עד שנמנעו משימוש במילים בעברית שנקלטו מיידיש אם היתה להן חלופה עברית . לכן נקבע שיש לומר ירח ולא לבנה , ציבור ולא עולם , רוצה ולא חפץ , אדם ולא יהודי ועוד . ואולם היידיש עצמה לא קפאה על שמריה , ודווקא בד בבד עם תחיית העברית היתה לה תקופה של פריחה , שבה נהפכה משפה עממית הנחשבת נחותה לשפה מורכבת , גמישה המשמשת סופרים עשירי ביטוי . המהפכה שעברה היידיש היתה מודל שעל פיו למדו יוצרי העברית מן היידיש של אותה תקופה , שלדברי הרשב "קלטה בלי בושה מאות מושגים , מילים ודרכי הבעה מכל לשונות אירופה . " היידיש הצליחה להערים על הנלחמים בה בדרכים נוספות , בכך שחדרה לסלנג הישראלי ועיצבה חלק נכבד ממנו , ומשם חלחלו מילים ומונחים אל העברית הרשמית . מילים כמו " נודניק" והפועל הנגזר "לנדנד" שולטות עד היום בשדה המשמעות שלהן גם אם יש להן חלופה עברית . כן השפיעה היידיש במידה רבה על מאגר הניבים והביטויים בעברית , והחדירה מבנים תחביריים שונים . צמיחה טבעית מול הכוונה מוסדית העברית החדשה נולדה במהלך יזום , מלמעלה , כלומר , ממנהיגות תרבותית–אידיאולוגית נחושה אל הציבור שקיבל מרצון ולעתים מאין ברירה את עקרון הדומיננטיות של הדיבור בעברית . לשם כך אף נוסד ועד הלשון בשנת , 1890 שבעיקר מאז העלייה השנייה מילא את הפונקציה של החדרת העברית ברמה האידיאולוגית והמעשית בהצלחה ובמשך שנים רבות . זרוע חשובה של החדרת השפה היתה מערכת החינוך , החל בחלוצי החינוך העברי בשנות ה80– של המאה ה19– כגון נסים בכר , זאב יעבץ ודוד יודלביץ , ועד להקמת מערכת החינוך העברי תחת שלטון המנדט הבריטי , שהמשיכה בתפקידה הזה לאחר קום המדינה . ב1950– ירשה האקדמיה ללשון העברית את ועד הלשון , ואולם היא איבדה הרבה ממעמדה כמעצבת השפה . זאת מאחר שהחברה המגוונת והמתרחבת לא נטתה לפעול על פי הנחיות גוף ציבורי לא–פוליטי שאין לו יכולת אכיפה . לאקדמיה ללשון העברית נועד יותר ויותר מעמד של מתקן תקנות שהרשות נתונה לאמץ אותן , ושל מתעד השפה , דבר המתבטא בעיקר במפעל הענקי של מאגרי המונחים ושל " המילון ההיסטורי , " ואילו חידוש המילים התמעט ביחס לתקופת "ועד הלשון" והשפעתו קטנה . דילמת ההגייה שאלת ההגייה הסעירה את אנשי תחיית הלשון והיו לה היבטים אידיאולוגיים ולשוניים מרחיקי לכת . בן–יהודה ציין את מה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא