דילמות יסוד של העברית החדשה – מבוא

עמוד:235

התקבצו קבוצות מתפוצות שונות שדיברו שפות שונות , והיו זקוקים לשפת יומיום משותפת , והעברית , שהיתה מאז ומעולם השפה המאחדת את הקיבוצים היהודיים , התאימה לכך . גם במפגש בין העולים ממזרח אירופה לבין היישוב הוותיק של הספרדים דוברי הלאדינו היה לעברית תפקיד שזירז את מהפכת העברית . לתחיית הלשון תרמו היצירתיות והעקשנות של קבוצת מחיי העברית ושל מעצביה במשך השנים . אבל התהליך לא היה מתאפשר לולא היו בעברית עצמה , על אף היותה שפה עתיקה של טקסטים דתיים , תכונות וחומרים מתאימים כדי לפתח באמצעותם שפה ההולמת מציאות מודרנית . כתבי הקודש ספוגים בתכנים דתיים , אך הם עוסקים בכל תחומי החיים , ובתוכם חיי היומיום ושאלות של תפקוד האדם בחברה . חלק ניכר ממקורות היהדות אפשר לקרוא כטקסטים תרבותיים המלמדים על אורחות החיים ועל העולם הממשי של יוצריהם . בתוך הקליפה הדתית נאצרו אפוא תכנים חילוניים שהיה אפשר לבנות באמצעותם את העברית החדשה . תרמה לכך גם הפתיחות של דוברי העברית וכותביה בתקופות השונות לתרבויות ולשפות שכנות . כן תרמה לכך הגמישות המיוחדת של המבנה השמי של השפה , שאפשרה ליצור מילים חדשות בקלות יחסית על ידי ניצול שורשים קיימים . אוצר הלשון העברית , עד תחייתה , התגלה כתשתית ראויה למעבר לשלב המודרני . להצלחת החזון של תחיית הלשון נדרשו והתקיימו אפוא שלושה תנאים : עמדה אידיאולוגית מגובשת ומנצחת , חברה מודרנית שנבנתה בארץ–ישראל וקיבלה עליה לממש את האידיאולוגיה הציונית בכלל ואת תחיית השפה בפרט , ופוטנציאל מספק של השפה עצמה להפוך לשפה מודרנית . השילוב של שלושת התנאים האלה הוא המפתח ללידתה ולהצלחתה , המעוררות השתאות , של העברית החדשה . עיסוקנו כאן הוא תחיית הלשון וחייה של העברית החדשה עד ימינו . תחילה יובאו הערות מתודיות הנוגעות להיבטים עקרוניים של הדיון . לאחר מכן יוצג מתווה היסטורי , שבו יוצגו בקיצור המאפיינים והדגשים בכל מיני תקופות של התפתחות העברית המודרנית מאז תקופת ההשכלה . במהלך הדיון ייעשה ניסיון להציג את הדילמות העקרוניות של העברית המודרנית , המלוות אותה לאורך השנים , בתוך שהן פושטות צורה ולובשות צורה . הערות מתודיות התפיסה החברתית–ההתנהגותנית של הלשון , והזיקה של העברית לערכי חברה ותרבות הבלשנות הסטרוקטורליסטית מיסודו של פרדינן דה–סוסיר , ואף האסכולה הגנרטיבית–הטרנספורמטיבית מיסודו של נועם חומסקי , ראו בלשון מערכת של כללים הניתנת לתיאור ללא קשר לשימוש בה בנסיבות ספציפיות . דה–סוסיר תפס את הלשון כמערכת של סימנים מוסכמים , שרירותיים , ועם זאת הכיר בכך שבצד המערכת של כללי הלשון המוסכמים , המשותפת לחברת הדוברים , קיימים גם ביצועים פרטניים , הסוטים מן הנורמה . על פי עמדה זו , סטיות כאלו מתגלות בתחומי הלשון למיניהם – בהגייה , בתחביר ובמישור הלקסיקלי–הסמנטי , אך לא מתפקידה של הבלשנות לתאר אותן . מאז שנות ה60– של המאה ה20– התחוללו תמורות בתפיסת הלשון וההתנהגות הלשונית , וגברה המעורבות של סוציולוגים וחוקרי התרבות בתיאור דרכי ההתנהגות הלשונית–החברתית של קהילות הדוברים . הסוציולוגיה של הלשון ( הסוציולינגוויסטיקה ) גורסת שקיימים קשרים בין משתנים חברתיים שונים , כגון רמת ההשכלה , המעמד הכלכלי , רמת הפורמליות של התקשורת – מצד אחד , ובין משתנים לשוניים – בחירת המילים והמבנים הדקדוקיים והביצוע הפונטי של ההגאים – מצד אחר . לבלשנות הפוסט–מודרנית יש אוריינטציה ברורה על גורמים של חברה ותרבות , והיא אכן מדגישה את חשיבותו של ההקשר הנסיבתי והתרבותי בכל התנהגות לשוניתתקשורתית . התפיסה הסוציו–לינגוויסטית קשורה קשר הדוק להכרה שהשפה היא תופעה פלורליסטית , רבת פנים . היא גורסת שאין לדבר , למשל , על "השפה העברית" דיבור כוללני–סתמי , אלא מן הראוי להתייחס אל גילויים שונים של השפה , אל תתלשונות האופייניות למגזרים שונים בחברה או למשלבים ( רגיסטרים ) המשרתים צרכים תקשורתיים שונים , ובתוכן דיאלקטים רגיונאליים–אזוריים ודיאלקטים חברתיים , כגון " האנגלית של השחורים" בארצות הברית . אין להתפלא שהגישה הסוציו–לינגוויסטית הקנתה לגיטימציה לחקר העגה ( הסלנג ) ואף עודדה אותו וגם את התיאור הבלשני–המדעי של דיאלקטים חברתיים שונים " ) סוציו–לקטים . ( " היא סיפקה טעם נוסף להעתקת נקודת הכובד מן השאלה "כיצד נכון להתבטא " ? אל הקריטריון "האם הולמת ההתבטאות הלשונית את הסיטואציה ואת ההקשר החברתי " ? כך נוסף ממד חדש לגישה התיאורית ללשון , המביא בחשבון גורמים נסיבתיים וחברתייםתרבותיים , שהרי אלה מעצבים את ההתנהגות הלשונית ומשפיעים עליה . להיבט הסוציו–לינגוויסטי קשורה גם התפתחותה של הפרגמטיקה הלשונית , המתחקה על כוונות הדוברים ועל השימושים השונים שהם עושים בלשון כדי להשיג מטרות תקשורתיות שונות . שני הכיוונים – הדגש על אופייה תלוי התרבות של הלשון , ועל מרכזיותם של השימוש והביצוע

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא