יהדות קונסרבטיבית

עמוד:224

הדתי ואין לוותר עליה ; ולבסוף , עמידה על כך ששינויים בהלכה יש להנהיג מתוך זהירות ורק בפיקוחם של רבנים בני–סמכא . המתחים הפנימיים הטבועים במחויבויות האלה יידונו ביתר אריכות להלן . עתידם של בית הספר ושל התנועה עוצב בנחרצות בשנת , 1902 כאשר סלומון שכטר , ששימש אז מרצה בכיר לרבנות באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה , נתמנה לנשיא הסמינר . שמו של שכטר כחוקר נתבסס כאשר חשף בשנת 1896 את הגניזה הקהירית . אף כי נשיאותו נמשכה רק שלוש–עשרה שנים , הוא הצליח לשלב בסגל ההוראה של הסמינר את מיטב החוקרים מאירופה , ואלה ביססו את מעמדו האקדמי של הסמינר כמרכז החשוב ביותר ללימודי היהדות מחוץ לארץ–ישראל , מעמד הנשמר עד ימינו . הוא ייסד גם את ספריית בית הספר , האוסף המובחר ביותר של ספרים וכתבי יד יהודיים במערב , ואת איחוד בתי הכנסת . במידה רבה הודות למאמציו נעשתה התנועה הקונסרבטיבית בעשורים האחרונים של המאה לזרם הדתי הגדול ביותר בין יהודי ארצות הברית . המוניטין האקדמי שיצא למה שלימים נהגו לקרוא לו " הסמינר של שכטר" היה מבוסס על דבקותו בגישה המחקרית של אסכולת "מדע היהדות , " שאומצה קודם לכן בידי הסמינר של ברסלאו , ושחררה את הלימוד המחקרי של היהדות מן הדבקות בהנחות דתיות בנוגע למקורותיה . את האמת העולה מן המחקר יש לקבל בברכה , יהיו מקורותיה ויהיו המשאבים שיש לגייס כדי לגלותה מה שיהיו . המטרה המיידית היתה לתת ללימודי היהדות מקום לגיטימי בתוכנית הלימודים של האוניברסיטאות האמריקניות ; את התורה לימדו בדיוק באותו האופן שמלמדים בו כל טקסט קדום . בשלהי המאה ה20– כבר יכלה כמעט כל אוניברסיטה אמריקנית להתגדר בחוג משלה ללימודים יהודיים שמוריו הם חוקרים שרכשו את השכלתם בסמינר עצמו , או אצל בוגריו , או אצל תלמידיהם של הבוגרים האלה . למעשה מאיישים היום רבים מהגברים ומהנשים האלה גם את סגל ההוראה של האוניברסיטאות הישראליות . הסמינר יכול באופן לגיטימי בהחלט לזקוף לזכותו את יצירתו והרחבתו של הלימוד האקדמי של היהדות באמריקה . בסמינר עצמו בלטו ההנחות המדעיות האלה בתוכנית הלימודים שפותחה למען הכשרתם של רבנים קונסרבטיביים . את ביקורת המקרא הגבוהה , למשל , שלפיה נכתבו ספרי החומש כארבעה מסמכים לא תלויים זה בזה , שחוברו יחד בערך בזמנו של עזרא הסופר ( המאה ה5– לפסה"נ ) והם משקפים את ריבוי ההשפעות של טקסטים מזרח תיכוניים אחרים ( לדוגמה , מסופוטמיים ) – אף שהיא נדחתה בידי שכטר עצמו כצורה מתוחכמת של אנטישמיות נוצרית , מלמדים אותה משנות ה50– של המאה ה20– בכל קורס המוקדש למקרא בסמינר . וכמו כן גם את ההשפעות ההלניסטיות והרומיות על התפתחות ההלכה התלמודית , ואת ההשפעות האיסלאמיות על השירה הדתית העברית של ימי הביניים . ומעל לכול , קבלת העובדה של מציאות ההיסטוריה , והשינויים וההתפתחויות שנלוו לעובדה הזאת , בולטת לעין בכל מחקר המוקדש לכל טקסט או רעיון או מוסד יהודי . עם זאת המשיך בכל אופן הסמינר להיות מצודתם של התומכים במסורת בתנועה הקונסרבטיבית בכללה . שכטר עצמו , מחליפו סיירוס אדלר , ששימש בתפקיד משנת 1915 עד שנת , 1940 ומעל הכול לואיס פינקלסטיין , מחליפו של אדלר בתפקיד נשיא הסמינר ולאחר מכן הנגיד משנת 1940 עד ליציאתו לגמלאות בשנת , 1972 היו נחושים בדעתם שאין לערער על מעמדה של ההלכה המסורתית , ושניתן לשנותה רק בהדרגה , בזהירות , רק במקום שברור כי אין כל ברירה , ורק בהדרכתם של רבנים נודעים בלמדנותם . הרב סלומון שכטר נתמנה לנשיא סמינר הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית בשנת . 1902 הוא ביסס את מעמדו האקדמי של הסמינר כמרכז החשוב ביותר של לימודי יהדות מחוץ לארץישראל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא