יהדות קונסרבטיבית

עמוד:223

היא "מחנה רמה , " רשת של מחנות קיץ חינוכיים באמריקה ומחוצה לה . בישראל מיוצגת התנועה בידי מוסד חינוכי אקדמי , "מכון שכטר למדעי היהדות , " המכשיר רבנים ומחנכים לשירות בישראל ונותן את חסותו ליוזמות חינוכיות למען יהודים במזרח אירופה ויהודים שבאו משם , ובידי סניף של האספה הכללית של הרבנים ואיגוד של קהילות . בית מדרש אחר לרבנים , מכון זיגלר ללימודים רבניים , הוא חלק מן "האוניברסיטה ליהדות , " השוכנת בלוס אנג'לס , שנוסדה במקורה בידי הסמינר בניו יורק אבל היא מתפקדת עכשיו כאוניברסיטה עצמאית ללימודים יהודיים גבוהים . בוגרי מכון זיגלר , מכון שכטר ובית הספר לרבנים של הסמינר בניו יורק זוכים כולם להכרה כרבנים של התנועה הקונסרבטיבית . מקורותיה של התנועה הקונסרבטיבית עוד ב"האסכולה ההיסטורית" של יהודי אירופה מאמצע המאה ה . 19– אסכולה זו , שהיתה בעיקרה קבוצה של מלומדים ורבנים , קידמה בברכה גם את האמנסיפציה וגם את ההשכלה היהודית וששה להזדמנויות החדשות שנוצרו להגיע להשתתפות מלאה של הקהילה היהודית בחיים הפוליטיים והאינטלקטואליים של המערב . היא אימצה גישה של פתיחות ללימוד הטקסטים היהודיים הקלאסיים והשתמשה בכל המקורות המחקריים הזמינים לפענוח המובן המילולי של טקסטים אלה , בהקשריהם המקוריים . הגישה הזאת ללימוד המקרא היתה ידועה בשם Wissenschaft des Judentums ( המובן המילולי : מדע היהדות . ( מחויבויותיה של האסכולה ההיסטורית הביאו תחילה את תומכיה לעמוד בקשר הדוק עם תנועת הרפורמה שצצה ועלתה בעשורים הראשונים של המאה ה19– בגרמניה , אבל ככל שהרפורמה אימצה עמדה ליברלית יותר ויותר בעניינים אידיאולוגיים ופולחניים , ניתקו מנהיגי האסכולה ההיסטורית מגע עם הרפורמה ואימצו להם זהות עצמאית . הרגע המכריע היה בשנת , 1845 כאשר הרב זכריה פרנקל , ממנהיגיה של האסכולה הזו , נטש את ועידת הרבנים הרפורמיים שנערכה בפרנקפורט מתוך התנגדותו להחלטתה שהעברית תחדל להיות שפת התפילה המחייבת בבתי הכנסת . בשנת 1854 נתמנה פרנקל לנשיא בית המדרש לרבנים בברסלאו , שנוסד כדי להכשיר רבנים על פי עקרונות האסכולה ההיסטורית . כעבור ארבעים שנה חזר אותו תהליך באמריקה . שוב החלה תנועת הרפורמה ביהדות לקבל צביון ליברלי יותר ויותר , ושוב ניתק ממנה האגף המסורתי יותר , הפעם בתגובה לפרסומו , בשנת , 1885 של מצע פיטסבורג ( ר' תנועת הרפורמה ביהדות במדור זה , ( שחובר בידי קבוצת רבנים רפורמיים שביטאו בו בהדגשה את עקרונותיה של התנועה החדשה . מצע פיטסבורג , בין שאר קביעותיו , הציג את היהדות כדת גרידא , דחה את תקוות השיבה לציון 2 ויתר על עיקרי דת יהודיים רבים ובהם השמירה על הכשרות . שבועות אחדים לאחר מכן הכריזו אותם רבנים מסורתיים שפרשו מהתנועה הרפורמית על הקמתו של בית ספר חדש שבמרוצת הזמן נתקרא "בית המדרש לרבנים באמריקה" והודיעו כי הוא נועד להכשיר רבנים "בהלכה ובמעשה של היהדות ההיסטורית . " בהקשר הזה היה הביטוי " היסטורית" שם נרדף ל"מסורתית . " לעובדה שגם באירופה וגם באמריקה התשובה ה"קונסרבטיבית" לרפורמה היתה בייסודו של בית מדרש לרבנים היו השלכות חשובות על עתידה של התנועה הקונסרבטיבית . במבט לאחור נראה שהיה כאן תמרון מכוון שנועד להימנע ממה שהרבנים האלה ראו בו רדיקליזציה גוברת והולכת של תנועת הרפורמה שאותה ייחסו למקורותיה ששאבו את השראתם מחבריה שאינם רבנים . התגובה ה"קונסרבטיבית" לרפורמה תמנע סכנה זו בעמידתה על כך שהנהגת התנועה צריכה להיות נתונה בידי רבנים ותלמידי–חכמים , להבטחת נאמנותה לגישה המסורתית . יחד עם כך הביאה העובדה שהתנועה הוקמה בידי מוסד לימודים לעמימות מסוימת שרדפה את שני הגופים מן ההתחלה . האם הסמינר הוא מוסד אקדמי , או האם הוא מקורה של תנועה דתית ? האם הוא יכול להיות גם זה וגם זה ? התנועה "הקונסרבטיבית" במרכז הספקטרום בשלהי המאה ה19– היו רק שני זרמים דתיים יהודיים עיקריים באמריקה , מצד אחד הרפורמה , ומן הצד האחר הקבוצה האנטירפורמית , קואליציה של תומכי המסורת בחסותו של הסמינר החדש . רק אחר כך , בעשורים הראשונים של המאה ה , 20– הכריז האגף הימני של הקבוצה האנטי–רפורמית על עצמאותו , פרש מהקואליציה והקים את "האורתודוקסיה , " ובכך מיקם במרכז הספקטרום את הקבוצה שנותרה , שנעשתה לתנועה " הקונסרבטיבית . " מייסדי התנועה החדשה לא פרסמו מצע . הם טענו כי ה"מצע" שלהם הוא המסורת היהודית הקלאסית , שאותה אין בכוונתם לזנוח . אם ננסה , מכל מקום , לזקק מצע מתוך כתביהם , הוא יהיה בנוי על שמונת העיקרים האלה : אימוצן של האמנסיפציה ושל ההשכלה ; ביטחון באפשרות שגשוגה של היהדות באמריקה ; מחויבות ללימוד תורה ברוח "מדעי היהדות ; " ודאות בכך שלכל המוסדות שקמו בדת היהודית יש היסטוריה , ששינויים והתפתחויות היו בה תמיד , ובמשתמע מכך , שהתהליך הזה אכן יוכל להימשך ; מחויבות לעברית כשפת התפילה והחינוך היהודי ; מחויבות לציונות רוחנית ; קבלת העיקרון שההלכה נותרה הצורה המרכזית של הביטוי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא