האורתודוקסיה והציונות

עמוד:205

התומכת בהוראת תורה לבנות . תלמידיו ובני משפחתו הובילו את המהפכה העמוקה בתחום הזה בארה " ב ובישראל . נראה כי בימינו זוהי המגמה בעלת המשמעות הרבה ביותר המבטאת הפנמה דמוקרטית ליברלית בעלת השלכות מרחיקות לכת על דמותה של האורתודוקסיה המודרנית הציונית . דמויות בולטות מבין תלמידיו ומקורביו של הרב סולובייצ'יק , כגון הרב עמנואל רקמן , הרב יצחק גרינברג , ובייחוד הרב פרופ ' דוד הרטמן , פיתחו משנה המשלבת באופן יצירתי בין מחויבות להלכה לבין הפנמה מעמיקה של היסודות הרעיוניים ושל התרבות הפוליטית הדמוקרטית הליברלית . היום , במידה רבה , מה שמכונה : " אורתודוקס מודרני " קשור בהשפעות אמריקניות אלו . כפי שעולה מן הדברים , רוב ההוגים המרכזיים של האורתודוקסיה המודרנית היו רבנים . אין בכך כדי להפתיע לאור משקלם הציבורי והרעיוני הרב של רבנים בקרב ציבור שומרי המצוות על פי ההלכה במרוצת ההיסטוריה . במונחי הסוציולוג פייר בורדיה , "הון" תורני הוא לדידם עדיין ה"הון" החשוב ביותר בעולם זה . עם זאת , היו גם בעבר דמויות אורתודוקסיות אינטלקטואליות אקדמיות חשובות ( שבאותה העת היו תלמידי חכמים מובהקים בידע התורני שלהם ) שהעמידו משנה השואפת לשלב בין העולמות . פרופ' אפרים אורבך ופרופ' מנחם אלון מייצגים מגמה זו . ועם זאת דומה שבשנים האחרונות מתעצמת התופעה , שכבר זכתה לשם : " הציונות הדתית החדשה , " שבה אנשי אקדמיה ציוניים דתיים , גברים ונשים כאחד , מציגים עמדות אלטרנטיביות לאלה של רבני הציונות הדתית , בייחוד מקרב אסכולת מרכז הרב . כמו כן ראוי לציין תופעות המתרחשות בימינו ופועלות לשינוי הכיוון . קודם כול , המהפכה הפמיניסטית האורתודוקסית של לימוד תורה במסגרות בתי מדרש לנשים המונהגים בידי נשים , ועליית התופעה של טוענות רבניות ( נשים שרכשו את המיומנויות הדרושות כדי להופיע בפני בתי הדין הרבניים כנציגות של נשים המתדיינות בהם ) ועוד . מגמה זו בנויה על חיבור מרתק שבין התלהבות חווייתית דתית לבין הפנמה עמוקה של נורמות מערביות דמוקרטיות ליברליות המובילה לביקורת לא מבוטלת כלפי נורמות שונות שעיצבו רבנים אורתודוקסיים . ארגונים כגון "קולך" מבטאים את המשקל הגובר של נשים אורתודוקסיות בכל דיון על קונפליקט בין נורמות לערכים הלכתיים ודמוקרטיים . בצד תופעה זו ראוי לציין את עלייתו של דור צעיר של רבנים וראשי ישיבות הסדר שהוא פתוח יותר לעולם המודרני והפוסט–מודרני . נראה שהרבנים האלה יהיו גורם מוביל בשנים הבאות בציונות הדתית . התופעות האלה מעידות על אפשרות החיבור המורכב בין אורתודוקסיה למודרנה בפתח המאה ה . 21– האורתודוקסיה והציונות דב שוורץ מבחינת היהדות הדתית הופיעה התנועה הציונית בעידן של משבר . ההשכלה והחילון ההולך וגואה במאה ה19– נתפסו , ובדין , כבעלי זיקה מהותית להתעוררות הלאומית , ולפיכך התעצב היחס לתנועה הציונית על רקע התופעות האלה . היו שראו בה המשך ישיר ואף התעצמות של תופעת החילון ( הדתיים הלא–ציוניים ) והיו שהעריכו שההתעוררות הלאומית היא איזון ואף 'תיקון' רגרסיבי ומטהר של החילון ( הדתיים הלאומיים . ( בקרב המחנות הדתיים השונים הועלו מדי פעם טענות שכביכול הרעיון הציוני אדיש לדת ; ואולם האותנטיות של הטענות האלה איננה עומדת בפני הביקורת . מכל מקום , הציונות נתפסה כבעלת זיקה ( חיובית או שלילית ) לדת . הקביעה הזאת גורפת בנוגע למחנה הדתי , ויפה מבחינות רבות גם למחנה הציוני החילוני , שרבים מהאידיאולוגים שלו פירשו את הרעיון הציוני כמשיחיות חילונית בדרך זו או אחרת . יש להבין שהתגובות לציונות היו מושרשות בשיח הדתיהאורתודוקסי , וללא הבנה בסיסית של רעיון הגאולה , מינוחיו ומאפייניו אי אפשר לרדת לעומק מעמדה של הדת לנוכח הציונות . המסורת היהודית תיארה את תקופת הגאולה באפיון היסודי של עצמאות עם ישראל כממלכת כוהנים וגוי קדוש . ואולם רוב מניינם ובניינם של המחזיקים במסורת זו פירש את השגת העצמאות בפרשנות אפוקליפטית : שינוי סדרי בראשית , השמדה מרבית או מוחלטת של הרשעים וכיוצא באלה . עולם גאולי פנטסטי עתיד לקום על חורבותיו של העולם הנוכחי . הפרשנות האפוקליפטית המקובלת כרכה את הגאולה בהתערבות ישירה של האל וביוזמתו , ובמרוצת השנים היא קיבלה מעמד ד 3 גמטי מובהק . פרשנות אחרת לרעיון הגאולה הציגה אותו באור טבעי לחלוטין . ההופעה השיטתית הראשונה של הפרשנות הזאת היתה בהגותו של הרמב"ם , ומבחינתה עצמאות ישראל מושגת באמצעים טבעיים ( מנהיגים פוליטיים מחוננים , מלחמות אסטרטגיות וכן הלאה . ( ההתערבות האלוהית , אם זו קיימת , היא עקיפה בלבד . הפרשנות הטבעית המוחלטת , ללא שילוב כלשהו עם הפרשנות האפוקליפטית , היתה מאז ומעולם נחלת מעטים ובדרך כלל גם אליטיסטים . עידן הגאולה התחלק לתקופות משנה , שנתכנו 'עקבתא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא