|
עמוד:117
דתית . בכל אופן , בלום שוחרר משיעוריו ב"אקול נורמאל סופרייר" כדי להשתתף בסדר הפסח , ודאג להביא אל המעונות מצות ובשר כשר . את נישואיו הראשונים חגג ברוב פאר בבית הכנסת המפואר ברחוב דה–לה–ויקטואר . הוא עתיד להינשא עוד פעמיים , ובשתיהן ליהודיות . במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה בלום לתומך פעיל של התנועה הציונית ; לעתים תכופות קיים קשרי עבודה קרובים עם חיים וייצמן וניצל את קשריו והשפעתו לסיוע לציונות , ובייחוד לציונות הסוציאליסטית . בלום הודה כי לתיאולוגיה היהודית המסורתית ולאורח החיים הדתי אין כל חשיבות בעיניו . תחת זאת אימץ את העמדה הצרפתית–היהודית שזיהתה יהדות עם אוניברסליזם ליברלי . האמונה היהודית , כתב בלום , "רציונלית לגמרי . אפשר לסכמה במילה אחת , צדק . דתו של היהודי היא דת הצדק ... משיחם אינו אלא סמל הצדק הנצחי , העשוי בלא ספק לזנוח את העולם למשך כמה מאות שנים , אך ישוב לשלוט בו ביום מן הימים . " בהצהרת האמונה שפרסם ב "l'Echelle Humaine " , 1942– " ) בסולם אנוש , ( " הסביר בלום כי אינו מבחין בין יהדותו לבין הסוציאליזם שלו , בייחוד הסוציאליזם מבית מדרשו של ז'אן ז'ורס . כמו כן לא ראה שום הבדל בין ייעודו של עם ישראל לבין זה של צרפת , שכן "רעיון האל" ו"הרעיון האנושי" ו"הרעיון האוניברסלי" אחד הם . הגישה הזאת הוסיפה להומניזם ולפטריוטיזם של בלום כוח בלתי רגיל , וכוח זה אפשר לו להבליג על כל מעשי האכזריות שנעשו בו . לקריאה נוספת : University of California Press , 1998 . Hyman , Paula , The Jews of Modern France , Berkeley , Greilsammer , Ilan , Blum , Paris : Flammarion , 1996 . Fayard , 1992 . Birnbaum , Pierre , Les Fous de la R'publique , Paris : דוד בן–גוריון זאב צחור ההיסטוריה קיבעה את מקומו של דוד בן–גוריון ( פלונסק , פולין ; אז רוסיה הצארית – 1886 שדה–בוקר ( 1973 כחוליה בשרשרת של שלושה מנהיגים יהודיים שעיצבו יותר מאחרים , מאז שלהי המאה ה , 19– את גורלו של העם היהודי בכלל , ושל חלקו שחי בארץ–ישראל ואשר הקים לימים את מדינת ישראל , במיוחד . הרצל היה המחולל הגדול של התנועה הלאומית היהודית המודרנית . וייצמן היה אבי הציונות הסינתטית , זו שמיזגה בין הציונות המדינית של הרצל לבין רעיון הציונות העובדת , שבןגוריון , אחריו , היה נושא הדגל שלה . נקודת ההתחלה שלו , של חבורת המנהיגות שהוא עמד במרכזה ושל הציבור ההולך וגדל של תומכיו היתה בהסתדרות העובדים , ב"חברת העובדים" ובמפעליה . הוא האיש שהיה מנהיגה , לא לבדו , אבל יותר מכל אחד אחר , של חברה וולונטארית , שמבחינת סדרי חייה הפנימיים אין בה משטרה , חוק , אמצעי כפייה ומיסוי מחייב , הוא שהביאה לקבל עליה מרות מרצון ולהשתתף ביצירת התשתית היישובית שהיתה מסד למדינה . יש שוני ניכר בין שלושת האישים הללו מבחינת אופיים וקרקע גידולם . אך המשותף מכריע את הכף : שלושתם ייצגו , כל אחד בדרכו , את השלב ההיסטורי החדש בתולדותיו של העם , שבו השתחררו רבים מבניו ומבנותיו מעולה של מסורת כובלת , ונפתחו לרוח המודרנה , ומעל הכול – הגיעו להזדהות טוטלית עם רעיון הגאולה הלאומית של עמם . פרשת חייו של ליאון בלום השיג הרמוניה בין זיקתו ללאומיות הצרפתית , ולמסורת הצרפתית האוניברסלית של הנאורות והמהפכה , לבין זיקתו החזקה לזהותו היהודית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|