ציונות סוציאליסטית

עמוד:76

התפתחותה של הציונות הסוציאליסטית נגזרה מכל הגורמים הללו , ואין לראותה במנותק מהם . זיכרון קיומה של קהילה יהודית בארץ–ישראל נותר היבט מרכזי של התרבות היהודית בשמונה–עשרה המאות שבין חורבן הבית השני בידי הרומאים בירושלים לבין עלייתה של הציונות . ועם זאת לא היה אפשר לדמות את יצירתה מחדש של מדינה יהודית אלא בעידן המודרני , וזאת מן הסיבה הפשוטה שרעיונות בדבר מדינות של אומות מודרניות לא עלו ביהודים בתקופת הביניים האמורה . בתקופה ה 87 ה–מודרנית אמנם חזו את השבתה של הריבונות היהודית בארץ–ישראל , אבל אך ורק בעת ביאת המשיח . הציונות הסוציאליסטית הביאה לידי חילונה של התקווה הזאת , בסירובה להמתין עד אז , ובכך שדימתה מחדש את היהודים ללאום מודרני , שיממש את עצמאותו נוכח האנטישמיות . ב1944– סיפר בן–גוריון כיצד שנתיים לפני–כן עסק במינוח מדיני ובעיקר הרהר במידת התאמתה של המילה "מדינה" ליעדי הציונות . היה זה בעקבות הצהרת בילטמור מ1942– שחרגה מן הניסוח של הצהרת הקונגרס הציוני הראשון ב1897– בבאזל . בבאזל הוצהר על "מקלט בטוח" לעם היהודי ואילו עכשיו , בבילטמור , דובר על "קהילייה ריבונית יהודית . " בוודאי , ריבונות יהודית הוכרה כיעד הציוני עוד ברומי וירושלים של הס ( 1862 ) ובמדינת היהודים של הרצל . ( 1896 ) בשנות ה30– התווכחו הימין והשמאל על גבולות המדינה וצביונה . אולם לנוכח ההתנגדות הערבית והבריטית ניסחו לעתים המנהיגים הציוניים , מטעמים טקטיים , את התביעה הציונית בשפה דומשמעית . וייצמן , למשל , נמנע מלדבר בפומבי על מדינה עצמאית עד למאמרו בפוריין אפרס בינואר . 1942 בן–גוריון סיפר כי חיפש במקרא ובמשנה מונח מקביל ל'רפובליקה' הלטינית או למונחים המציינים מדינה בגרמנית , אנגלית או צרפתית . הוא החליט כי בהעדר מונח מתאים יותר יש לבחור ב'מדינה' אף שבמקורות העבריים מציין מונח זה ' מחוז . ' במילים אחרות , בין המינוח המקראי או המשנאי למחוז או אזור לבין המונח שבו השתמש קיקרו לציון הרפובליקה הרומית ( מונח שגם הופיע בתרגום הפוליטיאה של אפלטון ) והמונחים המשמשים בשפות המודרניות לציון קהילייה ריבונית הוא לא מצא בעברית שום מונח מתאים . הדבר תאם את השקפתו על ההיסטוריה היהודית , שמאז נפילת הממלכה החשמונאית ועד למאבק למען מדינה מודרנית , אינה אלא אנומליה . לא עלה בדעתו לחפש ביטויים מתאימים בספרות שנוצרה בשנות הגלות , שכן כמו מרבית חניכי תנועת ההשכלה האירופית הוא ראה בתקופה הפרה–מודרנית "תקופה חשוכה . " אך גם לו חיפש שם לא היה מוצא את מבוקשו שכן רק התפתחות הרעיונות המדיניים המודרניים יחד עם עליית האנטישמיות גרמו לתנועת העבודה הציונית – כלכל הציונים – לחשוב על מדינה ריבונית כעל תגובה ריאליסטית ל"שאלה היהודית . " כאשר הצריכה התפתחותה של המדינה המודרנית הכנסת שינויים בתרבות הפוליטית האירופית , חייב המאמץ להקים מדינה יהודית תמורה בתרבות הפוליטית היהודית . את הציונות הסוציאליסטית הניעו שני רעיונות שהתאפיינו במתח קיומי ודיאלקטי שביניהם : הרצון לחולל מהפכה ( בחיים היהודיים ) והחזון של נרמול החיים היהודיים . בן–גוריון ביקש לפתור את המתח הזה באמצעות משיחיות חילונית , וליתר דיוק , באמצעות הטיעון ש"בית שלישי" וחברה צודקת יוקמו בעת ובעונה אחת , וישמשו דוגמה ומופת לכלל אומות העולם . הסוג הזה של לאומיות המושתתת על עקרונות אוניברסליים לא היה נחלתם הבלעדית של יהודים . רפובליקנים צרפתיים כמו ז'יל מישלה , היסטוריון בן המאה ה , 19– דימו את צרפת לקרן אור המאירה את דרכן של אומות תבל הודות למהפכה הצרפתית שדגלה בזכויות האדם ; אידיאליסטים איטלקיים , כמו ג'וזפה מאציני , האמינו שאיחוד ארצם יפיץ את הלאומיות הליברלית לכל מקום בעולם ; לאומנים רוסיים סברו כי משבר הזהות העקשני של ארצם , מאבקם בן מאות השנים נגד רעיונות מערביים , ייפתר כאשר תיעשה מוסקבה ל"רומא השלישית . " גם אם השוואה בין היבטיה האינטלקטואליים של הציונות הסוציאליסטית לבין המקרים האלה מעלה דומות מסוימת , אין בכך כדי להאפיל על ייחודה ואופייה החברתי הנבדל של הציונות הסוציאליסטית . בצרפת , באיטליה וברוסיה היה "העם" מרוכז ( פחות או יותר ) בטריטוריות מתוחמות . ( ההיסטוריונים חלוקים ביניהם בשאלה מתי נכון לסווג אוכלוסיות אירופיות שונות כ"לאום" מגובש לחלוטין ( . תנועות סוציאליסטיות ותנועות עבודה ברוב ארצות אירופה קראו תיגר על חברות קיימות , או אף חתרו לביטולן , כי הן נראו להן לא צודקות . הן דיברו על יצירת נשים וגברים "חדשים . " ואולם אנשי התנועה הציונית–הסוציאליסטית החלו את דרכם בעם שאותו ביקשו לרכז ריכוז טריטוריאלי ושאיפתם היתה ליצור "יהודי חדש" בתוך כדי התהליך של בניית אומה . השאלה היכן להקים אותה חברה היתה בתחילה סלע מחלוקת . הרצל , שהיה ליברל ולא סוציאליסט , והתרבות היהודית לא היתה קרובה אל לבו ביותר , הגיב בחיוב על הצעה בריטית להקים בית יהודי במזרח אפריקה . כמה אנשי תנועת העבודה , כגון נחמן סירקין , נעשו אף הם לזמן מה חסידי ה " טריטוריאליזם " ( ר ' ערך במדור זה . ( לדעתם של אותם טריטוריאליסטים , כה חמור היה מצבם של היהודים עד שמן ההכרח היה להקים להם בדחיפות מדינה בכל מקום אפשרי שכן הקמתה בארץ–ישראל נראתה אז עניין לעתיד רחוק , ובעיני אחדים מהם לא היתה גם בעתיד רחוק עניין מעשי . הזרם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא