השמאל היהודי בקיסרות האוסטרית

עמוד:38

לאומית–תרבותית יהודית במסגרת האימפריה האוסטרית – מאותו זן של ריבונות אישית–לאומית נטולת טריטוריה , שפיתחו האוסטרו–מארקסיסטים , קארל רנר ואוטו באואר , וההיסטוריון היהודי–רוסי , שמעון דובנוב התאים אותה כך שתכלול את הלאום היהודי . על פי תוכנית זו אמורה כל קבוצה לאומית לשלוט בענייניה התרבותיים , החינוכיים ואפילו הפוליטיים , בעוד שלפרלמנט פדרלי תיוותר הריבונות בתחומים מדיניים וכלכליים רחבים יותר . חרף העוינות חסרת הרתיעה של התנועה הסוציאל–דמוקרטית , שראתה במפלגה זו מיעוט בדלני , נטלה ZPS חלק פעיל בחיים הפוליטיים של האיגודים המקצועיים . המפלגה הקדישה משאבים ניכרים לפיתוחה של ספרות ותיאטרון בשפת היידיש , ואף הוציאה לאור עיתון ביידיש משלה , דער יידישער סוציאל דעמוקראט . התנועה הסוציאל–דמוקרטית האוסטרית לא היתה מוכנה לוותר על הרחוב היהודי , ובמאי , 1906 היא הקימה פלג יהודי ב " מפלגה הסוציאל–דמוקרטית הפולנית של גליציה ושלזיה " כמשקל–נגד ל . ZPS– ( בבוקובינה , עם זאת , היו הסוציאלדמוקרטים מאירי–פנים יותר לחברי ה " בונד . (" הפלג היהודי היה מוכן להכיר בקיומו של לאום יהודי , אך התנגד נמרצות לאוטונומיה יהודית , שנראתה לו כסטייה מן הנתיב הסוציאליסטי האמיתי . במאי 1911 התמזג הפלג היהודי עם , ZPS הגדולה ממנו בהרבה , ב " נישואי–נוחות " שנועדו לאיחוד כוחות לקראת הבחירות הקרבות לפרלמנט האוסטרי . כדי להסיר מכשולים מעל האיחוד , השעתה ZPS את תביעתה לאוטונומיה לאומית–תרבותית . שתי הסיעות היוו זיווג בעייתי ואיבתן ההדדית הובילה להתפרקות המיזוג ביניהן בדצמבר . 1913 הZPS– השתלבה בתנועת ה " בונד " בפולין בשנת . 1920 בת התחרות העיקרית של ZPS היתה מפלגת פועלי–ציון , הכוח האחר היחיד שהיתה לו חשיבות של ממש בשמאל היהודי האוסטרי . גם מרכזה של תנועה זו היה בגליציה , שבשנות ה90– של המאה ה19– היה בה מגוון של קבוצות יהודיות לאומיות ושל קבוצות פועלים ואלו שימשו בסיס להקמתה של מפלגת פועלי–ציון ב . 1904– התנועה החדשה היוותה ניסיון למזג בין הלאומיות היהודית לבין הסוציאליזם היהודי , שאבה את השראתה מעבודתו של ההוגה היהודי–רוסי , נחמן סירקין , והסתייעה במאמצים החלוציים שהשקיע הפובליציסט מגליציה , שאול רפאל לנדאו . מתוך ששיקפה את ההשפעה האוסטרו–מארקסיסטית ואת הנימה הכללית המתונה יותר של הפוליטיקה היהודית בגליציה , ייצגה מפלגת פועלי–ציון האוסטרית קו פחות דוגמטי במארקסיזם שלו מזה של מקבילתה הרוסית ; הוא הדין לגבי עמדותיה כלפי התנועה הציונית הכללית ויחסיה עמה , שהיו פשרניים יותר . מספר החברים במפלגת פועלי–ציון , שגייסה את תומכיה בעיקר מתוך עובדי המסחר , הפקידים , הסטודנטים והאינטליגנציה , הגיע בשיאו למספר שבין 3 , 000 ל 4 , 000– ( בהשוואה למספר של 4 , 500 חברים שאליו הגיעה , לטענתה , מפלגת , ( ZPS מהם 80 % בגליציה ו 10 % – בבוקובינה . כמו , ZPS הקימה גם פועלי–ציון תנועת נוער גדולה למדי , היתה חסידה נלהבת של תרבות יידיש והוציאה לאור עיתון ביידיש , דער יידישער ארבעטער . האגודה העולמית של פועלי–ציון בחרה בשנת 1907 את וינה כמקום מושבה , הגם שבעיר הזו היה לה סניף קטן בלבד . מאבקים פנימיים מילאו תפקיד ניכר בכישלונו של השמאל היהודי לבנות מסגרת פוליטית מרשימה יותר באוסטריה . פועלי–ציון , ZPS והפלג היהודי של המפלגה הסוציאלדמוקרטית לא מצאו לעצמם מכנה משותף רחב . לצד מחויבותם המשותפת לרדיקליזם מהפכני , הם היו חלוקים ביניהם במידה קיצונית לגבי האיזון ההולם בין התביעות המתחרות זו בזו של הלאומיות והסוציאליזם . הבעיות אף החריפו משלא הכירה התנועה הסוציאל–דמוקרטית האוסטרית לא בZPS– ולא תעודת חבר במפלגת "פועלי-ציון" בקראקוב שבגליציה המערבית – ( 1906 ) ניסיון למזג בין הלאומיות היהודית לבין הסוציאליזם היהודי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא