תל–אביב – קלות הדעת והנשיאה בעול

עמוד:382

רבים . מכל מקום , כאשר בסוף שנת , 1917 האנגלים , בפיקוד גנרל אלנבי , יצאו למתקפה , הם הצליחו לעקור את הצבא התורכי מעמדותיו וכבשו בסערה את השפלה . ב16– בנובמבר נכנסו האנגלים לירושלים . באותו יום כבשו חיילים ניו–זילנדים את יפו ולמחרת כבשה דיביזיה סקוטית , בפיקודו של גנרל היל , את תל–אביב . היא חצתה את נהר הירקון בלילה על גשרים ארעיים , וקבעה את קו החזית מצפון לו . חציה הדרומי של הארץ היה נתון כעת תחת שלטון אנגלי , וחציה הצפוני נשאר בידי התורכים . לתל–אביב חזרו כמה מאות מתושביה . ואם בצפון הארץ עדיין נאנקו התושבים תחת עול התורכים , כשהם סובלים מרעב ומפוחדים , הרי בתל–אביב שררה אווירת חג . החיילים האנגלים היו נוחים לבריות והאוסטרלים פינקו את הילדים . מהר מאוד נפתחו בתי–עסק המיועדים לחיילים , בתי–מאכל ובתי–בירה . צעירות העיר התרועעו עם החיילים , והקצינים הוזמנו לנשפים , למסיבות ולקונצרטים שנערכו בעיר . עם ניצחון האנגלים וסיום המלחמה ב11– בנובמבר , 1918 מיהרו גם בני תל–אביב שנותרו בצפון הארץ לחזור לעיר . בשנת 1920 כבר היו בתל–אביב 600 בתים , 2084 נפשות , חמישה קילומטרים של כבישים ו340– עצים . הגנרטור החשמלי סיפק חשמל ל68– פנסי–רחוב ול756– נורות , שנמצאו במשרדי הוועד ובבתיהם של כמה מתושביה האמידים של העיר . את שאר הבתים האירו פנסי נפט וגז . בעיר היו 35 נהגים , 30 עגלונים ו12– חמרים ומובילי גמלים . במאי 1921 אירעו בארץ התנגשויות ראשונות בין ערבים ליהודים על רקע לאומי . המהומות פשטו אף ליפו ולגבולות תל–אביב . 43 יהודים נהרגו , ובהם הסופרים יוסף חיים ברנר , צבי שץ ויוסף לואידור , שגרו בבית מבודד מחוץ לעיר , בלב הפרדסים . לתל–אביב עצמה לא הצליחו הערבים לפרוץ . אבל חלק גדול מתושבי יפו היהודים עקרו ממקומם ועברו לתל–אביב . חודש אחרי המאורעות אושרה תל–אביב על ידי השלטונות הבריטיים כמועצה עירונית , ומאיר דיזנגוף בראשה . בשנות ה20– הראשונות היו ביפו כ30– אלף נפש ובתלאביב כ14– אלף . באותם ימים החלה העלייה שלישית , שאנשיה הקימו קיבוצים ומושבים , התארגנו בגדוד–העבודה ועבדו בסלילת כבישים ובמחצבות . חלק מהעולים התיישבו בתלאביב במחנות אוהלים , ועבדו בבניין בתי העיר הגדלה והולכת . רבים מהם , צעירים רווקים , זוכרים את הלילות הללו כחגיגות של מחול ושירה . באותם ימים הגיע מרוסיה המהנדס פנחס רוטנברג , שהגה תוכנית לחיבור הארץ לחשמל . בשלב ראשון הקים רוטנברג תחנת–כוח בתל–אביב , ובאחד הלילות של אביב 1923 הוארו פתאום רחובות העיר . אכן , עוד סיבה לחגיגה שנמשכה כל הלילה . רוח של אופטימיות בשנת 1924 החלה העלייה הרביעית . אנשי העלייה השנייה הגיעו , ברובם , מרוסיה , שהתחוללה בה המהפכה הקומוניסטית והם הושפעו ממנה . העולים החדשים שהגיעו עתה , התגוררו , ברובם , בעריה של פולין , שבה נגזרו גזירות כלכליות קשות על מעמד הביניים . מן הגזירות נפגעו יהודים רבים , סוחרים ובעלי עסקים שהיגרו מפולין , וכיוון שארצות הברית כבר סגרה את שעריה למהגרים , הם עלו ארצה . לעלייתם ניתן כינוי הגזור משמו של שר הכלכלה הפולני , 'עליית גראבסקי . ' רבים מן העולים הללו היו מבוגרים ובעלי משפחות והם השתקעו בעיר העברית הגדלה והולכת . הם הביאו עמם את כספם , פתחו בתימסחר ברחובות נחלת בנימין , אלנבי וסביבותיהם , ובנו בתים רבים . רוח אופטימית עברה בארץ . תל–אביב החלה לקבל את הפנים שילוו אותה גם שנים רבות אחר כך : עיר פתוחה , לא אידיאולוגית , שתושביה מחפשים ליהנות כל אחד על פי דרכו , מי בתרבות הגבוהה , ובתוכה התרבות העברית החדשה שתלאביב נעשתה למרכזה , ומי בבידור קל יותר , שגם אותו יכלו למצוא בעיר . באותם ימים שרר ויכוח במחנה הציוני אודות הסוגיה האם לבנות את הארץ ולפתחה בכספי קרנות ציבוריות , או לבנותה ביוזמתם ובכספם של משקיעים ויזמים פרטיים . עולי העלייה הרביעית הביאו עמם כסף רב וכלכלת הארץ פרחה , ובתלאביב נפתחו חנויות רבות . העסקים , המפעלים החדשים ( כגון בית–החרושת הגדול לטקסטיל שהוקם בלב תל–אביב , כולו בנוי מלבנים אדומות , ונקרא לודז'ייה , על שם העיר יצרנית הטקסטיל שממנה בא המייסד ) הביאו לשגשוגה של העיר . בצפונה , בחולות שהשתרעו עד לנהר הירקון , קמו שכונות חדשות וסמוך להן הוקמו שני מפעלים לבורסקאות ולטקסטיל . ה"פרוספריטי" הצדיק לכאורה את הטענה שלבניין הארץ אין צורך בגיוס כספי ציבור . היו אמנם בין הציונים בחוץ–לארץ שראו בהתיישבות העובדת את שיאה של ההתחדשות היהודית ולא בתל–אביב . למשל , חיים וייצמן , נשיא ההסתדרות הציונית , אמר שתלאביב היא מעין "נאלווקי , " הרובע היהודי הצפוף בוורשה שרובו מאוכלס בסוחרים וחנוונים . אבל בכל זאת היתה העיר , הגדלה והולכת , על תושביה היהודים – מראש העיר ועד הסוחר והפועל והגנב והשוטר – מקור של גאווה והוכחה , כי הנה גם היהודים יודעים לבנות עיר ולנהלה כראוי . בלב העיר של אז , בפינת הרחובות נחלת–בנימין ואחד–העם , נבנה בית מלון גדול ומהודר , "פלטין" שמו , כמו בכל כרכי העולם הגדול . עשירי העיר ונערי–השעשועים שלה בילו שם את זמנם , אכלו ושתו ורקדו צ'רלסטון סוער לצלילי תזמורת הג'אז . ליד בית המלון

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא