ניו יורק היהודית בשנים 1940-1920

עמוד:368

" האמנות היהודית . " ברית המועצות נתפסה בעיניהם כגילומה של חברה ללא מעמדות , המקדישה עצמה לאידיאלים האוניברסליים ומגוננת על שלמותן של קבוצות לאומיות ובכללן היהודים . בשנות ה30– הם האמינו כי ברית המועצות לבדה היא המצודה העומדת נגד הפאשיזם , וכי באמריקה ניצב הקומוניזם בחזית המאבק בגזענות ולמען הצדק והעמלים המדוכאים . הבית בשכונת רחוב הנרי , ששירת את המהגרים לא פחות מאשר אגודת החינוך , יצר תוכנית מיוחדת במינה לאמנויות הבימה . כמה נשים יהודיות ממעלה העיר שהתמסרו למחול האמנותי ייסדו בו כיתות ללימוד מחול , ובשנת 1914 העבירו את בית הספר לאמנויות הבימה ולמחול לאולם משלו , " התיאטרון השכונתי . " להקתו של תיאטרון זה הפיקה מחזות אוונגרדיים ומופעי ראווה אתניים והרחיבה את תוכניות הדרמה והמחול שלו . בשנות ה20– לימדה שם מרתה גראהם , אחת ממייסדי המחול המודרני בארה"ב , וגייסה כמה מן התלמידים והתלמידות ללהקת המחול שלה . ( בין 1926 ל1941– היו כ20– מחברי להקתה יהודים ( . שתיים מרקדניותיה הראשיות , אנה סוקולוב וסופי מאסלואו , נעשו לדמויות חשובות בתנועת המחול המודרני . הן היו פעילות , יחד עם עוד כמה רקדניות יהודיות , בקבוצות מחול של פועלים כדוגמת "ליגת המחול של הפועלים" ו"הלהקה החדשה למחול , " שאף כי לא היו משויכות למפלגה הקומוניסטית , קיבלו עליהן את הקו הפוליטי שלה . במחצית שנות ה30– הקימו הקבוצות האלה כיתות מחול לפועלים , הופיעו באספות של האיגודים המקצועיים והשתתפו במופעי ראווה שבחסותה של המפלגה הקומוניסטית . כמה להקות מקצועיות הוקמו ונאבקו נוכח מכשולים עצומים לזכות בהכרה , מתוך נחישות להיות אתגר לאסכולה ה"בורגנית" של המחול המודרני . בשנת 1935 נתגלתה הזדמנות להקמת מרכז למחול מודרני במרכז הקהילתי של "אגודת הצעירים היהודים" של רחוב 92 ( הידוע כY– של רחוב ( 92 שב"מעלה העיר . " ויליאם קולודני , המנהל רב היוזמה ומרחיק הראות של התוכנית החינוכית של ה , Y– גייס את שירותיהן של דמויות בולטות בתנועת המחול המודרני , ובכללן מרתה גראהם , דוריס האמפרי וצ'רלס ויידמן , לתכנונה של תוכנית לימוד מלאה ולביצועה של סדרה שנתית של רסיטלים למחול מודרני . המרכז למחול סייע לקבוצות רדיקליות חדשות יותר בהעסקתן של רקדניות צעירות , כאנה סוקולוב , בתפקידי הוראה , וחרף הרדיקליות שלהן נתן להן הזדמנויות של הופעה בפומבי . המרכז נעשה עד מהרה לצינור הראשי בניו יורק , כלומר בכל ארצות הברית , לביצוע יצירות של מחול מודרני על כל הז'אנרים שלו . המחול היה רק פעילות אחת מרבות בתוכניות האמנות של ה . Y– מייסדיו היהודיים–גרמניים וממשיכיהם חשבו על הY– כמרכז תרבות ליהודים אמריקניים בני המעמד הבינוני , מרכז שיספק להם אמצעי לפיתוח האישיות , להעשרה תרבותית ולנופש הגוף . בתחום המחול , לפני היווסדו של המרכז למחול , שימש שם בנג'מין צמח מורה ולימד ריקודים המבוססים על נושאים יהודיים . כעבור שנים אחדות הוא הקים את "המעבדה למחול יהודי . " אחד הסגנונות שלימד בו היה של מחול החלוצים הציוניים בארץ–ישראל . בעיני קולודני , מנהל ה , Y– תוכנית דו–תרבותית – המציעה מן המיטב של שתי התרבויות – היתה תמיד דבר רצוי ובר ביצוע . בשנת , 1940 עם ראשית ירידתה של תרבות היידיש , החלה הדו–תרבותיות אנגלית–יידיש של דור המהגרים ושל הדור השני לפנות את מקומה לדו–תרבותיות מסוג אחר : אמריקניתיהודית ואמריקנית . בשנים שבין המלחמות החלו מחזאים , מלחינים , אמנים ורקדנים יהודיים להתמודד עם כניסה ישירה ושלמה לחיים האמריקניים , בדומה לגרשווין , או באמצעות השמאל הרדיקלי , כמו אודטס . בו בזמן היו סופרים יהודיים כותבי אנגלית בניו יורק מוציאים לאור רומנים שעסקו במעבר מתרבות אחת לאחרת . אנה יזיירסקה , שפרסמה שישה ספרים בין 1920 ל , 1932– כתבה על הנתק בינה לבין אביה האורתודוקסי , על המכשולים שפגשה כאישה , ועל בריחתה מאביה ומן הבית . מייקל גולד , עורכו של כתב העת הקומוניסטי הרקדנית אנה סוקולוב ב"קדיש" . ( 1945 ) החלה את דרכה בלהקת המחול של מארתה גראהם ( ש20- מחבריה היו יהודים ) ונעשתה לדמות חשובה בתנועת המחול המודרני

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר