|
|
עמוד:285
תרבותי מובהק של המודרניזם , השומרת – לפעמים ברבדים סמויים בלבד – על זיקה לעולמות השבורים של המסורת היהודית . ואכן , הספרות היהודית–הגרמנית שבה לשוחח עם מסורות תיאולוגיות ותפיסות מיתולוגיות של היהדות ולחפש בהן מראי מקום להתחדשות תרבותית , מקורות להתנסות פואטית ואופקים של השקפה אתית רדיקלית . מתוך הכרה בעובדת הניכור , התלישות והשבר של הוויית האדם בעולם החדש – ההכרה בדבר עולם שכבר אינו בית לאדם , שעה שטכניקות הייצור והתחבורה השתנו מן היסוד וסביבות העבודה והמגורים התחלפו לבלי הכר , ובעידן שבו המלחמה והפוליטיקה נעשו לתופעות של ההמון – פנו סופרים יהודיים–גרמניים לשחזר מיתוסים של חיי קהילה ולצייר בעזרתם אוטופיות ומחזות מודרניסטיים על גאולת האדם . הפנייה אל העבר , אל מחוזות של דמיון קדום וזהויות ארכאיות , היתה אפוא אחד מסימני ההיכר של האוונגרד היהודי–הגרמני . בנטייה הזאת התבטאה ביקורת על רעיון ה 3 דמה של פילוסופיית הנאורות והתגלם בה הניסיון לייסד תנועה חדשה , הנוטלת את חומריה ממסורות עתיקות וצועדת "קדימה" בדרך אחרת – דרך החזרה , הזיכרון והדיאלוג עם העבר . סימנים מובהקים למגמה הזאת קיימים בשירים פרי עטם של אלזה לאסקר–שילר ואיוון גול , שנאספו בקובץ השירה האקספרסיוניסטית דמדומי האנושות בשנת . 1916 השירים האלה שבים לצטט מתוך מיתוסים מקראיים מוטיבים של שיח אהבה , הקדשות תיאולוגיות ואלגוריות של כמיהה וגעגוע . "הבלדות העבריות" של לאסקר–שילר מספרות מחדש את עלילותיהן של דמויות מקראיות כגון אברהם ויצחק , יעקב ועשו ודוד ויהונתן כאלגוריות מודרניסטיות על ידידות ואבדה וכמשלים על מחזורי אמונה , אהבה ותקווה להתחדשות גמורה של האדם . שיריו של גול מן המחזור "נעמי" נוטלים מוטיבים מתוך ספר התפילה לעיצוב של תמונות אסכט B ל B גי B ת חדשות , תמונות של אחרית הימים , שבה נודדת "רוח ישראל" מן הגטו אל מחוזות מדומיינים של חיי קהילה . השירה האקספרסיוניסטית מצאה בסיפור העברי הקדום , בלשון הקודש ובמחזורי התפילה היהודית מקור פורה לכינון "האדם החדש" כמיתוס אסתטי–פוליטי בדבר התחדשות פיזית ורוחנית של האדם וגאולתו מן הסביבות המנוכרות והמנוונות של ההוויה הבורגנית . מקורות חלופיים של זהות תרבותית את השיבה למקורות היהודיים אפשר למקם כתכונה נוספת של שיחה מודרניסטית , אשר תרה אחר מקורות חלופיים של זהות תרבותית בעידן של שבר ציוויליזטורי . השימוש במקורות בספרות היהודית–הגרמנית היה , על כן , שימוש חלקי ואקלקטי , אשר נענה בדרך כלל לאינטרסים פואטיים , למשחקי זהות , ולעתים קרובות להמחזות אירוניות . ספרות הקברט של לאסקרשילר , וכן מכתביה ורשימותיה הספרותיות הרבות , שעליהן נהגה לחתום בשמות עט בדויים , מלמדים כי גישתה למקורות היהודיים היתה בררנית וביקורתית . הסיפור המקראי היה לה בין השאר מקור לב L יאה של זהויות פמיניסטיות ולציור של מסכות אוריינטליות מגוונות . טיפול אירוני בשאלת הזהות היהודית מאפיין גם את שירת המונטאז' של ואלטר מהרינג , מסופרי "חוג דאדא" בברלין , שטווה בעבודות הקברט שלו ציטוטים מלשון המקרא ומן היידיש . גישה פואטית מרוחקת ועם זאת סקרנית ופורייה כלפי מקורות היהדות ולשונות המהגרים ניכרת גם ברומן הפוטוריסטי ברלין , אלכסנדרפלאץ פרי עטו של אלפרד דבלין , המצרף סגנונות כתיבה שונים , עגת יומיום , מובאות מכתבי הקודש ולשון פואטית , ליצירה של סצנות אורבניות מובהקות ואפיזודות של חיי פשע . המקור היהודי הוא ציטוט נוסף , הנשזר פרנץ קפקא – יחד עם סופרים יהודיים-גרמניים אחרים הקדיש רשימות רבות לתיעוד המפגש עם יהודי מזרח אירופה כאילו היה זה אירוע של גילוי זהותה האותנטי של היהדות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|