תפקיד המוזיקה בחילון החברה הישראלית

עמוד:267

מצאו עד מהרה את דרכם אל רפרטואר זמר העם . הלהקות הצבאיות העלו אל הבימה מבצעים מקצועיים ומעולים והיו הבסיס להרכבי בידור חשובים , שאחד הבולטים בהם היה " התרנגולים . " בצד הרפרטואר שזכה לכינוי "שירי ארץישראל" החלו להתפתח קבוצות רפרטואר נוספות , שכללו את השיר הפופולרי של ערבי בידור ומועדוני לילה אשר הושפע מאוד מהשאנסון הצרפתי ומהרוק האנגלו–אמריקני , וכמו כן התפתח הרפרטואר רב ההשפעה של "זמר מזרחי" שהיה למקור גאווה לעדות המזרח . הזמר המזרחי חדר במהלך שנות ה80– וה90– אל מרכז הבימה של המוזיקה הפופולרית בישראל והעלה כוכבי זמר נערצים כזהר ארגוב וזהבה בן . ( ר' תרבות פופולרית במדור זה ( . בעיית המוזיקה היהודית בארץ המלחינים שעלו ארצה בשנות העלייה החמישית הגיעו כיחידים . כמעט כולם השלימו את לימודיהם הגבוהים לפני עליית הנאציזם . למשל , אריך ואלטר שטרנברג היה מהמצליחים שבמלחינים הצעירים בברלין בשנות ה , 20– ופאול בן–חיים ( פרנקנבורגר ) היה מנצח ראשי של האופרה באאוגסבורג ויצירותיו בוצעו לעתים קרובות ברחבי גרמניה . איש מהם לא היה ציוני והם נדחפו לעלות ארצה בתוקף הנסיבות . הם לא הכירו איש את רעהו קודם לעלייתם , הם לא היו קבוצה או אסכולה . כולם הרגישו בפנימיותם באתגר הגדול של יצירת תרבות מוזיקלית חדשה יש מאין . בה בשעה ציפו מהם הקהל , מבקרי המוזיקה ומנהיגי התרבות ביישוב להתוויית דרך חדשה למוזיקה היהודית בארץ–ישראל . לא היה לפניהם כל דגם מוקדם להתבסס עליו , והרפרטואר היחיד שמצאו בארץ עם עלייתם היה זה של שירי העם המוקדמים . כדי להגיע אל המזרח , משאת נפשם , היה עליהם למצוא את הדרך אל המוזיקה המסורתית של עדות המזרח ושל הערבים , שהיתה זרה להם ורחוקה מהם . יתר על כן , הניתוק ממורשתם היה קשה עליהם וכולם קיוו לשוב ולהשמיע את יצירותיהם החדשות באירופה . הרפרטואר העשיר שיצרו הצטיין בגיוון ופלורליזם . בקווים כלליים ניתן להבחין בארבעה זרמים אידיאולוגיים שכיוונו את דרך יצירתם : לאומיות קולקטיבית . מעצבה של הגישה הזאת היה אלכסנדר אוריה בוסקוביץ , ' שהיה האידיאולוג הרהוט ביותר של המוזיקה הישראלית בראשיתה . עיקרי גישתו : על המלחין בארץ להגיב ביצירתו על 'ההיכן והמתי' הדיאלקטי של המציאות שבה הוא פועל , כפי שהוא מתבטא בנוף הארץ – הנוף הסטטי , שהוא הנוף שהוא רואה סביבו , והנוף הדינמי , שהוא קולט באוזניו , והוא צלילי השפה העברית והערבית המקומית . המוזיקה שיש לגבש בארץ–ישראל חייבת להיות שונה לחלוטין מן המוזיקה של יהדות הגולה , ועיקרה ההשתלבות באזור הים תיכוני . ההוויה של החברה היהודית המתחדשת צמודה לעבר התנ"כי ולצלילי העברית בתנ"ך . במציאות של חברה מתגבשת ולוחמת חייב המלחין להיות מגויס למען הקולקטיב ולפעול כשליח ציבור המנחה את החברה לקראת גיבוש סגנון מוזיקלי המבטא את הקולקטיב . על המלחין להימנע מכל הבעה של רגשותיו האישייםהפרטיים . אין מקום במוזיקה הישראלית לשימור המורשת האירופית , אך , מצד אחר , עליה להיות שונה מהמוזיקה הערבית . עליה להגיע לסינתזה מורכבת בתהליך ארוך . בוסקוביץ' ביטא את האידיאולוגיה שלו בייחוד בשיר שחיבר לברכה צפירה , " אדוני רועי" , ( 1943 ) וב"סוויטה שמית" , ( 1945 ) שכינויה מדגיש את הקשר האזורי לעומת היהודי . לאומיות אינדיווידואלית . הגישה הזאת הוגדרה לראשונה בידי אריך ואלטר שטרנברג בפתח מאמר שפרסם בכתב העת מוזיקה עברית : ( 1938 ) "שאיפת היהודים למרכז חדש , פנימי וחיצוני כאחד , הביאה גם לידי בקשת תרבות יהודית חדשה . בתחום המוסיקה נתעוררה מחלוקת בדבר האסתטיקה של היצירה היהודית לעתיד לבוא , ולא מעטים הם החכמים פאול בן-חיים ( פרנקנבורגר ) היה בין המוזיקאים שהגיעו ארצה בעלייה החמישית . הוא כבר היה מלחין נודע ויצירותיו בוצעו לעתים קרובות ברחבי גרמניה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא