אמנויות פלסטיות בישראל

עמוד:258

צעירה כמו "תת רמה" ו"אחד העם . " 90 תנאי עבודתם של האמנים השתפרו לבלי הכר : סדנאות קבועות לעבודה הוקמו בירושלים ובתל–אביב והעיריות אפשרו לאמנים לעבוד במקלטים ציבוריים . האמנות נעשתה לנושא תקשורתי ואוצרים מקצועיים עצמאיים רבים החלו לפעול ולקדם את האמנות העכשווית . מבחינת התכנים והצורה של האמנות הישראלית ניכרה בה בשנות ה80– השפעת השינוי הגדול שעבר על עולם האמנות החזותית במערב . התגבשה אז במרכזי האמנות השונים תפיסת אמנות שבמרכזה ויתור על האסתטיקה ה"רזה" ועל הרציונליזם שהיו אופייניים לשנות ה . 70– בניגוד לגישה המושגית והשכלתנית של המודרניזם הקאנוני של העשור הקודם הסתמן כעת מעבר לציור צבעוני , חופשי , בעל יסודות פיגורטיביים מובהקים הנוטה לעסוק בנושאים מיתולוגיים , לפעמים אלים ובוטה באופיו . הציור החל לתפוס את מרכז הבמה , בניגוד לדומיננטיות של האמנות הרעיונית והסביבתית של הדור הקודם . האמנות בעולם נעשתה לאומית מאוד ודובר רבות , למשל , באמנות איטלקית וגרמנית . יצירות אמנות הפכו למוצר צריכה נחשב ויוקרתי של העולם הקפיטליסטי . רוח חדשה החלה לנשוב גם בשדה האמנות הישראלית . אמנים שנקטו בשנות ה70– את הגישה המושגית , כמשה גרשוני , או המינימליסטית , כמנשה קדישמן , עברו לציור חופשי וחושני בשנות ה . 80– זה היה ציור שרבו בו , על פי המקובל בעולם , סממנים של מיתולוגיה מקומית ואף ייצוגיים סמליים " ישראליים . " הפסל קדישמן התפרסם עתה בציורי הכבשים הצבעוניים שלו שעשו שימוש איקוני בדימוי הזה שנתפס כחלק מהקשר חקלאי , כפרי , מזרחי ואף תנ"כי . אף שבארץ החלה בעשור הזה שוב להינתן הבכורה לציור , הרי היסוד הפוריטני ואף הרציונלי שהיה אופייני לתרבות המקומית עד אז מנע מן היוצרים הישראליים להיסחף לחושניות הארוטית והפראית שאפיינה את הציור המערבי . האמנים המקומיים ציירו עתה דימויים מייצגי מציאות , אך הציעו ציור שנשען על תשתית אינטלקטואלית יציבה . לארי אברמסון הצעיר בדק באמצעות מלאכת הציור עצמה את מהותה של העשייה האמנותית הציורית . מיכל נאמן חקרה בציוריה את היחס שבין ייצוג למציאות , ותמר גטר עסקה בזיקה שבין הציור לאפשרות לייצג מיתוסים מקומיים מכוננים . יצירתו של משה גרשוני נתפסה בעיני רבים כדגם האופייני לאמנות של שנות ה . 80– הוא , שהיה אמן מושגי–פוליטי רדיקלי בשנות ה , 70– עבר לאחר משבר נפשי לציור חופשי מבוסס על ביטוי אישי , וידויי , שנעשה באצבעות ידיו כשהוא כורע על הרצפה , בחומרים שנראו כהפרשות גוף . הוא חיבר את הציור הישראלי הפוריטני והנזירי באופיו אל הבשר ואל היצר , והחל לעסוק בנושאים שהודחקו עד אז מן הקאנון כמו האבל על היהודים שנרצחו בשואה , התפילה היהודית , הכתיבה ביידיש , ההומוסקסואליות והיחס של הקיום האנושי אל הטרנסצנדנטלי – נושא שהאמנות הישראלית הרציונלית נמנעה מלעסוק בו . השילוב בין התייחסות לפרשנות היהודית הטקסטואלית של המציאות לבין פיסול מופשט ומודרני מל 9 וה בהתייחסויות למיתולוגיות ישראליות מאוד ( השימוש באדמה ובחול ) היה אופייני ליצירתו של מיכה אולמן . השילוב המורכב מאוד של עשייה מודרניסטית מופשטת ועקרונית בתחום הציור עם התייחסות לזיכרונות השואה ועם תגובה ספונטנית ופיגורטיבית למראות מלחמת לבנון והטבח בסברה ושתילה שהוקרנו בטלוויזיה מאפיין את ציוריו של משה קופפרמן , יוצר שנחשב לאמן חשוב בשנות ה70– אך התקבל כגיבור תרבות נערץ על אמנים בשנות ה . 80– מלחמת לבנון והעימות עם העם הפלסטיני הוסיפו פרק כואב לסאגה של הזיקה הישראלית למזרח . יגאל תומרקין יצר סדרה של פסלים שנושאם מפגשי תרבות חומרית מזרחית ומערבית . " חייל חייל , 1981 , " משה גרשוני . גרשוני , שהיה בשנות ה70- אמן מושגי-פוליטי-רדיקלי , עבר בשנות ה80- לציור חופשי מבוסס על ביטוי אישי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא